שלום כבוד הרב! האם מותר לי לשלוח עבודות לגוי בשבת? דהיינו: יש לי עסק מנעולן בארצות הברית, אנשים מתקשרים לחברה שלי בשביל להזמין עבודה, אז האם מותר לי שהמזכירה (גויה) תענה לטלפון ותעביר את העבודה לגוי, הגוי יבצע את העבודה בשבת ואני ירוויח על הגוי אחוזים מהמכירה שהוא ביצע? יש לציין שהעובד עובד גם בשאר השבוע לפי אחוזים. ויש לציין שהלקוח יזמין את העבודה אחרי כניסת שבת והעבודה תתבצע בזמן שבת.

שלום וברכה, אסור ליהודי לשכור גוי לעשות עבודה עבורו בשבת. יש שתי אפשרויות לאפשר לחברה להמשיך לעבוד בשבת. אפשרות א - לעשות שותפות עם גוי: ניתן לעשות הסכם מסודר עם גוי (לכתחילה עם חוזה משפטי) שהרווחים של השבת יהיו של הגוי. כבעל החברה אתה רשאי לקחת דמי שכירות מהגוי שמשתמש בחברה שלך שאתה משקיע בה תשתית ומוניטין וכדומה. אם עשית תנאי כזה עם הגוי ורצונכם (אתה והגוי) אחר כך לא להתחשבן במדויק כמה רווחים היו בשבת אלא שהגוי ייטול שביעית מהרווחים אין מניעה לעשות זאת (ראה שו"ע, סימן רמה, סע' א-ב). אפשרות ב – לשלם לגוי על כל עבודה שהוא עושה תשלום נוסף: יש מתירים (נודע ביהודה ועוד) ליהודי להמשיך להחזיק את החברה בשבת בלי הסכם חלוקה עם הגוי, בתנאי שהיהודי משלם לגוי מעבר למשכורת הקבועה שכר נוסף על כל עבודה שהוא עושה. במקרה כזה אנו רואים זאת כאילו הגוי עושה לעצמו, בשביל להרוויח את השכר על כל עבודה שהוא עושה ואינו נחשב שהגוי עובד בשליחות ישראל. ויש מתירים זאת בתנאי שהשכר הנוסף יהיה סכום משמעותי ששווה לגוי לעבוד בגלל שכר זה (חתם סופר. ראה ארחות שבת ח"ב, כג, קעא, שמביא דעות אלו). רוב הפוסקים (ובכללם המשנה ברורה) חולקים על היתר זה משום שבסופו של דבר היהודי אומר לגוי בפירוש לעבוד בשבת. ולא התירו לשכור גוי בקבלנות אלא כאשר הגוי מחליט לעצמו אם הוא רוצה לעבוד בשבת. למעשה הרוצה להקל כדעה זאת יש לו על מי לסמוך, ובפרט אם הוא משלם לעובדים הגויים משכורת לא רק על העבודה בשבת, אלא על כל השבוע או החודש (ראה הערה). אם מדובר בעסק גדול ויש הפסד גדול אם העסק ישבות בשבת, אזי מוסכם על הפוסקים שניתן להקל כפי שכתבנו כאן באפשרות ב, ולשלם לגוי תוספת תשלום על כל עבודה שהוא עושה מעבר למשכורת הקבועה (מ"ב, רמד, לב, וכן מ"ב רמה, טו). נראה שאפשרות זאת (אפשרות ב) קצת בעייתית במקרה שלך, משום שצריך לשלם למזכירה על כל עבודה שהיא עושה תשלום נוסף מעבר למשכורת הקבועה שלה, וזה דורש מעקב כמה טלפונים וכמה עבודות המזכירה עשתה ולשלם עליהם תוספת שכר. נוסף על כך, היתר זה הוא רק במקרה שאין מראית עין שהגוי עובד עבור היהודי בשבת. לכן הדבר מותר רק אם אין יהודים באזור החברה או שעל כל פנים לא ידוע בעיר שמדובר בחברה של יהודי. מקורות והרחבות: אפשרות א: אציין ששלחתי שאלה זאת לג"ר יעקב אריאל שליט"א, והוא הורה לעשות כאפשרות זאת. זאת תשובתו: "לא ברור אם זו בעלות פרטית או חברה בע"מ עכ"פ יש צורך בערכת חוזה משפטי מסודר שנושא השבת הוא בבעלותו של הגוי וממילא רווחיו הם שלו בניכוי דלהלן עליו לשלם דמי שכירות על זכותו להשתמש ברכוש החברה שבה הושקעה תשתית ומוניטין וכדו' ואלו רווחיו של הבעלים כמו"כ המזכירה היא שכירתו למשך השבת ועליו לשלם לה אפשר להתחשבן בסוף כל חודש ע"י רו"ח מקצועי אך אין חובה להתחשבן על כל פרט ופרט אלא אפשר להגיע להסכמה על גובה סביר של רווח ממוצע של שבת בניכוי דמי שכירות סבירים אך חייב להיות היכר בין רווחי השבת לשכר יום חול אני מבין שהבעלים הוא תושב א"י אי לכך חישב השבת צריך להיוות לפי עיתויה בא"י". עד כאן תשובת הגר"י אריאל שליט"א. כתבנו (ע"פ השו"ע סי' רמה, ס"ב) שאם היהודי מכר את העסק לגוי בשבת אזי אחר כך הם לא חייבים לחשבן במדויק כמה רווח היה בשבת, אלא היהודי רשאי לתת לגוי שרווחי השבת שייכים לו שביעית מהרווחים של השבוע. אמנם באגרות משה (או"ח, ח"א, סי' צ, וח"ב, סי' סה) ציין שזה דווקא בתנאי שיכולים באופן עקרוני לדעת את החשבון המדויק כמה הרוויחו בשבת, משום שאחרת המכירה לשבת היא כדיבורים בלבד. אמנם היום נראה שכמעט תמיד ניתן לדעת אם רוצים כמה הרוויחו בשבת משם שהכל רשום במחשבים. אפשרות ב: שלחתי שאלה זאת לג"ר שלמה הירש והוא נטה להקל כאפשרות זאת ולשלם מעבר למשכורת הקבועה תוספת על כל עבודה שהגוי עושה בתנאי שישלם לגוי בהבלעה ולא רק על השבת לבד. זאת תשובתו: "שלום הרב דניאל א) עיקר דין שכירות וקבלנות בנכרי המבוארים בשו"ע (רמג, רמד) הוא שנכרי שכיר יום אסור כשעובד בשבת, ובקבלנות או באריסות מותר ובלבד שלא יהיה מראית עין כגון במרחץ שאין דרך לתיתה באריסות ויאמרו שהוא שכיר יום. אבל שדה שדרך לתיתה באריסות או דבר שאינו מפורסם כגון מלאכת מטלטלין בביתו מותר. וההיתר הוא גם כשישראל מרויח מזה כמו באריסות שנוטל הגוי שליש או רביע וישראל השאר (רמג א). ב) אמנם כל ההיתר של קבלנות הוא רק כשלא אומר לו לעבוד להדיא בשבת, שאז מה שעובד בשבת הוא עושה אדעתא דנפשיה, אבל באומר לו להדיא או שנותן לו מלאכה סמוך לשבת באופן שאי אפשר לסיימה אם לא יעבוד בשבת, אסור מדינא משום שחשוב כאמירה לנכרי לעבוד בשבת. ולפ"ז בנידון דידן לכאורה אסור הן מצד המזכירה והן מצד המנעולן שכפי הנראה מהשאלה הוא שכיר של המזכירה והחברה שלו ולא של הלוקח שמזמין אותו (בהנחה שאכן זה כך), ויש כאן דין אמירה לגוי במזכירה שאומר לה לחלל שבת בעשיית פעולות חשמליות לצורך הזמנת המנעולן, וגם עצם ההזמנה אסורה משום ממצוא חפציך, ומצד האמירה של המזכירה למעולן יש כאן אמירה דאמירה בזה שאומר למזכירה לומר לגוי (אף שלא אמר לה להדיא לומר לגוי, עי' ארח"ש ח"ב פכ"ג הע' שיד, ודבריו מסתברים). אמנם בשו"ע (רמד ו) ישנו היתר של מכס, והיינו שישראל ששכר מכס יכול לשכור גוי שיעבוד במקומו בשבתות בקבלנות ויאמר לו שיטול עבור כל מאה דינרים כך וכך. ובטעם ההיתר נראה שנחלקו האחרונים: בנוב"י (או"ח כט) משמע שההיתר אינו משום פסידא אלא רק משום שקובע לו שכר עבור המלאכה, והגוי מרויח מלבד השכירות או הקבלנות הכללית שכר מכל פעולה שעושה בשבת, והיתר זה עדיף מקבלנות בעלמא שקובע לו זמן בשבת, שכיון שכאן נותן לו שכר מיוחד עבור העבודה שעובד בשבת עושה על דעת עצמו אף שהישראל ציוה לו לעבוד בשבת, והנוב"י כתב היתר זה גם בשכיר יום שאם נוטל שכר נוסף מותר, וכ"ש בקבלנות שקבע לו לעבוד בשבת שמותר. ודעת הנוב"י שגם שכר מועט על כל עבודה כגון שכר של פרוטה מותר, והחת"ס (או"ח נט) כתב שזה הערמה ואסור, וצריך שיתן לו שכר הראוי לקבל על אותה מלאכה, ומשמע מדבריו שגם בלא הפסד התירו, ורק במקום שיש מראית עין צריך הפסד גדול, וזהו ההיתר של מכס שהתירו גם כשיש מראית עין אבל כשאין מראית עין כגון שעושה מחוץ לתחום מותר גם בלא הפסד. ומשמע מהחת"ס שלמד את ההיתר של קבלת שכר על המלאכה מסברא ולא מדין מכס, שבמכס יש הפסד גדול. ועי' בארח"ש (ח"ב פכ"ג הע' שטז) שהביא ראיה שהמ"ב סובר כהנוב"י שמספיק שכר מועט. ועכ"פ לדרך זו ההיתר אינו דוקא במקום שיש הפסד גדול. אמנם מדברי המרדכי שהובא בב"י (רמד ו) לענין מכס, משמע שגם ההיתר לקבל שכר מיוחד על המלאכה שנעשתה בשבת הוא רק שיש הפסד אם ימנע מעשיית המלאכה, וכן מבואר בב"י שם, וכ"כ להדיא הט"ז (רמה ג) והמג"א (רמה ח) והמ"ב (רמד לב, רמה טו) והאגר"מ (או"ח ח"ד נג). ובשעה"צ (סי' רמה סקט"ו ושעה"צ סקי"ב) סובר שדוקא בעסק גדול התירו, וכ"ד האגר"מ שרק בעסק גדול כמו בנק התירו, וכתב בשעה"צ שם שבעסק קטן לדעת הט"ז צריך לבטל השותפות ולא התירו אפ' במקום שאינו יכול לבטל, ולדעת המג"א אפשר שאינו צריך לבטל השותפות במקום שאינו יכול לבטל. ומ"מ גם לדרך זו ההיתר הוא בצירוף זה שקובע לו שכר עבור המלאכה עצמה מלבד השכירות או הקבלנות הכללית כמו שכתב הנוב"י, אלא שלא התירו אלא בעסק גדול, וכן מבואר במ"ב (רמג סק"י) שההיתר רק משום פסידא ובצירוף זה שקובע לו שכר עבור המלאכה. ב) הנה באריס התירו לתת לו שדה אף שעובד בשבת כיון שנוטל חלק ברוחים. ולכאורה מוכח שאם נוטל חלק ברוחים מותר לומר לו לעבוד בשבת. אמנם זה אינו ששם יכול לעבוד בחול ולא מיחד לו מלאכתו בשבת, משא"כ במיחד י"ל שאסור גם כשנוטל חלק בריוח. ועי' בארח"ש (פכ"ג הע' שי) בשם המ"ב (רמה יח) ושו"ע הרב (רמג ז) והחזו"א (שביעית ד כ) שאסרו אריס במיחד, וזה כמ"ש שדעת רוב האחרונים לאסור. ובשם האבני נזר (מא) הביא להתיר, והקשה שם על דבריו, ומ"מ דעת האב"נ כדעת הנוב"י שמתיר. נמצא שדעת הנוב"י והחת"ס והאבני נזר להתיר כשמרויח מאותה המלאכה, ודעת הב"י והט"ז והמג"א והמ"ב והאגר"מ שלא התירו אלא בעסק גדול. ג) והנה דעת הט"ז (רמג סק"ג) היא כמ"ש שאין היתר ליחד לשבת אם לא במקום הפסד גדול, והמג"א (רמה סק"ח) מוסיף שגם שלא במקום הפסד מותר אם לא יחד מלאכתו לשבת אלא אמר לו בסתמא שכל בישול או מכס שיגיע אליו יתן לו ממנו שכר כך וכך. ואף שמסתמא יהיה לו גם בשבת מותר, כיון שלא יחד לו לשבת (וכעי"ז כתב ג"כ החת"ס שם). ובנידון דידן לא שייכת סברת המג"א שהרי אומר למזכירה להדיא לעבוד בשבת וכן המזכירה אומרת לפועל לעבוד בשבת. ד) והנה הרש"ל (שו"ת רש"ל סי' ק) כתב לענין היתר המכס של המרדכי שהיתר זה הוא רק במקום הפסד ולא במניעת ריוח, ועוד ששם אינו שוכרו למלאכה, ואין ללמוד מזה לדברים אחרים, ומ"מ התיר לשכור פועל לבית מלאכה במקום שאינו מיחד מלאכתו לשבת היינו ששוכרו גם לשבת וגם לשאר ימים ונותן לו שכר מכל דבר שעושה. והוא היתר מחודש שאם שוכר אגב שאר ימים ונותן שכר מכל מלאכה מותר אף שמיחד מלאכתו גם לשבת. ואולי שם אינו מיחד מלאכתו להדיא לשבת שיכול לא לעבוד בשבת ולא יקבל שכר על מלאכתו, אבל יותר נראה מהדברים שגם מלאכתו לשבת מותר. ודברי הרש"ל הללו הובאו במג"א (רמד יז) ובמחה"ש (שם, ובפמ"ג שם משמע שמותר גם ביחד ומשום פסידא עיי"ש). ובזה מובנים גם דברי המג"א (רמה ח, הובאו במ"ב שם טו) שהתיר לשכור פועל כשאינו שוכרו רק לשבת ונותן לו שכר מכל מלאכה. וגם דברי המג"א (רמג ב) הובאו במ"ב (שם י) לענין מרחץ שהתיר לשכור פועל לשנה שלימה ולתת לו שכר מכל מלאכה מובנים היטב. וכן מיושבים דברי המ"ב שבשוכר לשבת התיר רק במקום פסידא גדולה (שעה"צ רמה יב) ובשוכר מרחץ לכל השנה התיר (רמג י) גם בפסידא מועטת כשנוטל שכר מכל מלאכה. ולפי זה מצאנו היתר במקום שאינו שוכרו לשבת לחוד אלא לתקופה ארוכה שהשבת מכללה, והעובד הגוי מרויח מהעבודה עצמה מלבד השכירות או הקבלנות הכללית, שגם האוסרים שלא במקום הפסד גדול יתירו בזה. ודומה לזה כתב החת"ס (או"ח נט), שאם קובע לו שכר על פעולתו בזמן רב ולא בשבת לחוד, כגון שאומר לו על כל מה שתבשל במשך חצי שנה תקבל כך וכך, אף שאי אפשר לעשות כך אם לא יבשל בשבת מותר כיון שקבע לו שכר על מעשיו ועדיף מסתם קבלנות, ועוד שלא קבע לו שכר על עבודה בשבת אלא על עבודה בצירוף ימות החול וחשוב כהבלעה כמבואר בדבריו. והיתר זה הוא גם שלא במקום הפסד מרובה, ומ"מ נראה מהחת"ס שלא התיר למעשה אלא בצירוף שיש אפשרות שיעשה את המלאכה שלא בשבת. וזה לא שייך בנידון דידן שמחוייב לעשות בשבת". ה) היוצא מכל זה, שמיחד מלאכתו לשבת וקובע לו שכר מכל מלאכה, לענ"ד קשה להתיר שדעת רוב האחרונים לאסור, אבל כשאינו מיחד מלאכתו לשבת לחוד אלא לכל השנה וגם לשבת, וקובע לו שכר מכל מלאכה יש מקום להקל כדעת הרש"ל והמג"א והמ"ב. ולפ"ז בנידון דידן, בהנחה שאין כאן הפסד גדול, אם נאמר שמותר כשאינו שוכרו לשבת לחוד גם באומר לו לעבוד גם בשבת, יהיה מותר לפ"ז למזכירה לעבוד אם קוצב לה מעט שכר על כל טלפון בשבת, שהרי השכירות של המזכירה אינה מיוחדת לשבת, אבל המנעולן שהמזכירה שוכרת הוא מיוחד לשבת ולא שייך בו היתר זה. ואם המזכירה היא שליחה של הישראל לשכור את המנעולן קשה להתיר. וכל הדברים הללו אמורים במקום שלא מפורסם שזה עסק של ישראל, שלא יהיה מראית עין, ולפי הגדרים המבוארים בפוסקים. יש גם את ההיתר הידוע למכור את העסק בשבת לגוי כמבואר הרבה תשובות ע"ז באגר"מ בדרך לעשות כן. כדאי גם לעיין בארח"ש (פכ"ג סעי' קנו ובהערות) שסיכם יפה דין זה. כ"ז כתבתי בעיון מקופיא, אבל למעשה אין לסמוך על מה שכתבתי, וצריך לשאול ת"ח גדולים, כיון ששאלה זו הולכת ונהיית מצויה מאוד וחשוב שתהיה הוראה מגדולי הפוסקים בענין זה. בהצלחה רבה. עד כאן תשובת הג"ר שלמה הירש בברכה