שלום וברכה, בירושלמי מסכת סנהדרין, פ"ז, הלכה יג: מסופר על מכשף שהצליח בכישופו בבית המרחץ על רבי לעזר ור יהושע ור עקיבה (ואף אח"כ בכישופים במקומות נוספים). והרי ידוע שמי שמאמין שאין עוד מלבדו של הקב"ה לא יתפסו בו הכישופים? וכמו שלא האמין במכשפה רבי חנינא בן דוסא (ירושלמי חגיגה, פ"ב ה"ב) ואכן לא התירא ולא תפס בו הכישוף. אם כן כיצד פעל הכישוף על שלושת התנאים לעיל בבית המרחץ שבודאי האמינו בקב"ה ושאין עוד מלבדו ובכל זאת הכישוף חל על שלושתם? ישר כח ותזכו למצוות

שלום כיון שהסיפור היה בבית המרחץ יתכן ושם לא יכלו התנאים להרהר ולקיים את מצות האמונה שאין עוד מלבדו ולכן שלטו בהם הכשפים. מיד לאחר מכן כפי שמוזכר בגמרא רבי יהושע לימד את המכשף לקח כיון שהיה בקי בחוכמת הכשפים. סיכום הלכתי בנושא: כתב מרן מרחץ חדש שלא רחצו בו, מותר לקרות בו, ובישן, בבית החיצון שכל העומדין שם לבושים, מותר, ובאמצעי, שקצת העומדין שם לבושים וקצת ערומים, יש שם שאילת שלום אבל לא ק"ש ותפלה. הגה: ומותר להרהר שם בדברי תורה. ובפנימי, שכולם עומדים שם ערומים, אפילו שאלת שלום אסור. וכתב הרמ"א ואסור לענות אמן בבית המרחץ. וכתב המ"ב (ס"ק ה') מותר להרהר בבית האמצעי ואפילו נגד אנשים ערומים דהרהור נגד ערוה אין איסור. וכ"כ בהליכות עולם חלק א' (עמוד קיח') מותר להרהר בדברי תורה כנגד ערוה אחרת, שנאמר ולא יהיה בך ערות "דבר", לשון דיבור, דיבור אסור הרהור מותר. ובית המרחץ שמתרחצים שם רבים, אסור להרהר בדברי תורה בתוך החדר הפנימי שבו מתרחצים, משום דנפיש זוהמיה. וכ"כ בקיצוש"ע ילקו"י (אות א'). וכ"כ בהלכה ברורה (אות ג'). יום טוב