אני ואחותי התווכחנו ממש ונדרתי לא לדבר איתה יותר בחיים, ובזמן הנדר לא התכוונתי לא לדבר איתה באמת כל החיים כי ידעתי שאני אדבר איתה באיזשהו שלב אבל עדיין נדרתי מכעס ועצבים. האם זה נחשב נדר שלא בכוונה ואני לא צריכה לעשות התרת נדרים? תודה מראש.

שלום רב לשואלת הנכבדת. נדר מתוך כעס אינו נחשב לנדר בטעות. ולכן צריך לעשות התרת נדרים. הרחבה: בהלכה גם דעת של אדם כעסן נחשבת ל"דעת", ואינו נחשב לשוטה, הרי לא מסתבר שאם אדם שהזיק לדוגמא בעת כעסו, שיהיה פטור מלשלם. עם זאת נדר בשעת כעס, יכול לאפשר לחכם להתיר הנדר. לכן צריך להתיר את הנדר בהקדם, אצל שלושה אנשים, שאחד מהם יודע הלכות נדרים, ואת יכולה לספר רק לו במה מדובר, והם יתירו לך. כמובן שיש לקבל על עצמנו שמכאן והלאה נשמר מלהוציא נדרים שלא נעמוד בהם, ואף אם נקיים את הנדר, חז"ל הדריכו אותו להמנע מנדרים כמה שאפשר, כיון שנדר זה לא דבר של מה בכך. גמר חתימה טובה,