שלום הרב, יש לי אחים שלצערי לא מקיימים חלק מהמצוות (בית דתי) באמת זה כואב לי ועצוב לי. וגם קשה לי שאני לא עושה עם זה כלום.. אני כל הזמן מתלבטת אם זה המקום שלי להתערב? נגיד להגיד לאח שלי שיברך לפני האוכל או שיחכה ולא יאכל חלבי כשהוא עוד בשרי, שיש מצב (לא בטוח) שהוא יקשיב לי אבל זה יהיה ממש מציק ואולי ח"ו יגרום לו לשנוא עוד יותר את המצווה... כל הזמן יש לי מצפון על זה מצד אחד זה לא נעים להתערב להם ככה, זה החיים שלהם והם בחרו שלא לשמור על המצוות האלה אז זה עניין שלהם. וגם אני אחותם אז מה קשור שאני כביכול באה לחנך אותם... מצד שני אם אני רואה אותם עושים עבירה זה קשה לי להתעלם וגם יש מצוה "הוכח תוכיח את עמיתך" אז אולי אני צריכה להוכיח אותם? למרות שרוב הסיכויים שהתוכחה לא תתקבל יצא לי קצת מבולבל מקווה שמובן... ועכשיו אני בכלל מרגישה מתנשאת שאני שואלת את השאלה הזאת?? איך אפשר להתייחס לעניין שלא מתוך מקום מתנשא ש"אני יותר טובה"? כי אני באמת לא חושבת שזה נכון אבל כשאני כותבת על זה אז ככה זה מרגיש. תודה רבה מראש!!

שלום ניכר מתוך שאלתך עד כמה חשוב לך קיום תורה ומצוות. האכפתיות ורצון שגם הקרובים אליך ידקדקו בהלכה מעוררים התפעלות עצומה. הדרך הנכונה היא לא על ידי הערות אלא על ידי הארות. בכל פעם שהם כן(!) מקיימים מצוה שבחי אותם, תאמרי להם כמה הם חביבים לפני הקב"ה וכדו' וכן על זה הדרך. כאשר תראי להם את היופי שקיים בקיום תורה ומצוות ואת המדריגה הרוחנית שהם מגיעים אליה - הם ישאפו ליותר בעז"ה. בהצלחה רבה!