שלום הרב מצב המלחמה 'חרבות ברזל' מלחיץ אותי. אני מנסה להתחזק באמונה אך זה קשה. שמעתי בשם הגאון מוילנא ש'ממנה יוושע'. הצרה עצמה הופכת את הכל לטובה . איך זה יכול להיות שהצרה והמלחמה ייהפכו לטובה הרי מלחמה זה דבר נורא? אשמח אם הרב יוכל להסביר לי את הדברים . זה בטח יחזק אותי ואת האמונה שלי תודה רבה בתפילה לישועות ונחמות ולגאולה שלמה ברחמים לכל ישראל בעז''ה

שלום לשואל היקר כלל חשוב באמונה שאלת. אנסה בסע''ד לבאר זאת בדוגמאות ומתוך דברי רבותינו ז''ל. הרב הלל משקלוב תלמיד הגר''א כתב בספר 'קול התור': "יש לדעת מראש כי בעקבות משיח מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה, על פי הפסוק 'עת צרה היא ליעקב וממנה יושע'. עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם על ידי ארמילוס שר הערב רב, אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף. ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה, בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יושע, ומן המצר נגיע למרחביה". נלע''ד שהלימוד הוא מהמילה המיותרת 'וממנה'. היה לכתוב 'עת צרה היא ליעקב ויוושע'. למה לכתוב 'וממנה'. ברור שיוושע מהצרה אלא ממה? על הצרה הפס' מדבר??? אלא שלא רק ינצל מהצרה אלא גוף הצרה יסייע לעצם הבעיה. שני חידושים בדבר לכאורה – גוף הצרה יהווה ישועה. הישועה תהיה באותו עניין של הצרה. לכאורה מקור הדברים הוא מהמדרש : שמות רבה (וילנא) פרשה נ סימן ג (פרשת ויקהל) ויעש בצלאל, הה"ד (ירמיה ל) כי אעלה ארוכה לך, אין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם מדת ב"ו =בשר ודם= שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה אבל הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה הוא מרפא שנאמר (שמות טו) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה למה כי מרים הם, א"ר לוי הדור היה מר במעשיו, (שם /שמות ט"ו/) ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ, ומה היה יש אומרים זית וי"א ערבה ויש אומרים הרדופני היה וי"א עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה ונטלו והשליכו למים מיד וימתקו המים, הוי (ירמיה ל) וממכותיך ארפאך... כלומר - הצרה היתה מרירות המים. ה' ע''י מרירות [של העץ] גרם להמתקה. הצרה עצמה [מרירות] נהפכה לישועה באותו עניין [המתיקה את המים]. 'וממכותך ארפאך' – מתוך המכה תצמח הרפואה. רעיון זה נלמד אצל אבי האומה בעת שנתנסה ללכת ממולדתו אל הלא נודע: בפרשת לך לך . בראשית פרק יב פסוק א - ב (א) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ: (ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה: רש"י שם (א) לך לך - להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם: (ב) ואעשך לגוי גדול - לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם. (וזהו ואגדלה שמך, הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם, ואברהם עולה רמ"ח כנגד איבריו של אדם): ואברכך - בממון: כלומר – אברהם [שמעשה אבות סימן לבנים] התנסה בנסיונות. אחת מהם זה ללכת אל הלא נודע. טלטולי דרך מסכנים ג' דברים . ממעטת פריה ורביה - א''א להביא ילדים לעולם בעת שעסוקים בטלטול הדרכים. ממעטת ממון [נלקחים נכסים ע''י שודדים. לא קונה לפי מבצעים ולא שומר דברים שמחירם צפוי לעלות. בדרך דברים יותר נהרסים] וממעטת שם [חשמלאי מוסמך כאן אינו מוכר במקום זר]. אך 'וממנה יוושע' לא רק שאברהם לא נפגע בשלש הנקו' הללו אלא דווקא הטלטול גרם להצלחתו בג' תחומים אלו. כנגד מיעוט פריה ורביה – 'ואעשך לגוי גדול'. יוולד ממנו עם רב. כנגד מיעוט ממון – 'ואברכך'. אומר רש''י – בממון. אברהם אח''כ היה עשיר. כנגד מיעוט השם – 'ואגדלך שמך'. אומר רש''י שאודיע טבעך בעולם. אדרבה, יכירו אותך מעתה יותר טוב. כלומר – ההבטחה לאברהם איננה רק שיסתדר אלא שגם יצא מחוזק יותר ודווקא בג' נקודות אלו. לכן 'לך לך' להנאתך. אתה תרוויח מהנסיון הזה. כפי שראינו הרווח יהיה באותו עניין שכביכול היית נפסד ממנו. נביא לכך בעז''ה מספר דוגמאות מההיסטוריה היהודית: דוגמא א - גזרת פרעה להשליך כל תינוק שנולד היום כדי להשמיד את המושיע של ישראל ננסה להיכנס לראשו של יהודי בתקופה ההיא המשועבד לעבדות קשה הוא אבותיו ואבות אבותיו. יום אחד הוא שומע ממקורות נאמנים שהיום יוולד המושיע של ישראל. קרן אור ותקווה מתחילים לנבוט בלבו העייף. פתאום, אחר מספר רגעים, הוא שומע כרוז ממלך פרעה 'ויצו פרעה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו' פרעה ציווה להטביע אף את תינוקי עמו כדי לא לתת שום סיכוי להמצאות של מושיע ישראל [במיוחד לאור דברי אצטגניניו שיש למושיע חזות מצרית] יהודי ריאלי היה נופל לייאוש. עד שסוף סוף נולד היום המושיע, פרעה לא נותן לו שום הזדמנות. הורג את כל התינוקות אף המצריים. אך המאמין יודע שה' חקק את 'וממנה ייוושע' . הכיצד? גזירה זו גרמה שמשה הונח בתיבה [כי לא יכלה יותר להצפינו] והתגלגל לבת פרעה שגידלה אותו בארמון המלכות. שם משה ראה גינוני מלכות. למד ממלך של מעצמת העל דאז כיצד מנהיגים אומה. א''כ יוצא שהגזירה להשמיד את המנהיג ע''י זריקת התינוקות ליאור, לא רק שלא השמידתו אלא היא עצמה שכללה אותו לעשותו מנהיג ומושיע טוב יותר!!! דוגמא ב - מטרת פרעה בשעבוד עם ישראל להמעיט את מספר ישראל דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים כך חשבתן למעטן, חייכם וכאשר יענו אותו. מה אמרתם פן ירבה, חייכם, כן ירבה וכן יפרוץ כלומר – גזרת השעבוד היתה כדי למעט את מספר בני ישראל 'פן ירבה' אך ה' בחסדיו גרם שגוף השעבוד דווקא ריבה אותם. דוגמא ג – סירוב פרעה לשלח את ישראל מהווה כפירה גדולה בפהרסיה הסירוב לשלח הוא צרה של כפירה ['מי ה' אשר אשמע בקולו'] וריחוק רוחני של עמ''י [הגיעו ל- מט שערי טומאה]. בכלל זה חיזוק לכפירה בעולם [שלטון למלך שטוען 'לי יאורי ואני עשיתיני'. עשה עצמו אלוה]. אך ממנה יוושע. הצרה הזו גרמה לבית ספר לאמונה בצורה הכי גבוהה שיש. כיוון שהתעקש להמשיך לשעבד, קיבל עוד מכה ועוד מכה דבר שפרסם את דבר האמונה בה' בעולם . גם כשהמשיך לסרב עם שליחת עם ישראל ורדף אחריהם בים , זה עצמו גרם למצרים לטבוע וממילא להגדיל את כבוד ה' בעולם [ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי] (ע''פ דברי דוד הוד באתר חברותא) דוגמא ד – הים מסגיר את ישראל ליד משעבדיהם. מחזיר אותם לעבדות. הצרה עצמה הועילה באותו ענין. הים לכאורה מהווה צרה להשיבם למשעבדיהם. ה' סיבב שהים עצמו היה הגורם להוציא את השעבוד מלבותיהם של ישראל. הם ראו שם את מצרים 'מת על שפת הים'. המצרים עתה לא רק לקו [כמו שהיה בכל מכות מצרים] אלא מתו לעיני העבדים. זה גרם להוצאת פחד העבדות ולכן היו פנויים דווקא עכשיו ורק מעכשיו להכניס במקום זה את יראת ה'. 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. דוגמא ה – בלעם רוצה ויש לו יכולת לקלל. ה' סיבב שבלעם עצמו לא רק שלא קלל אלא הוא עצמו היה המברך של ישראל. הצרה עצמה היא ישועה ובאותו עניין. עניין של ברכות לעמ''י. דוגמא ו – חנוכה – גזרת שמד על הרוח היהודית הצרה היתה ברצון היוונים להשמיד את הרוח. היו אמנם אנשים פרטיים שהתייוונו. הם גם לא היו מעט לצערנו. אך במבט של האומה, בוצע 'וממנה יוושע'. גזירת היוונים לא רק שלא גרמה לרוח היהודית שתושמד מאומתנו ח''ו אלא זכינו מתוכה לתוספת רוח . קבלנו עוד מצווה רוחנית של הדלקת נרות חנוכה [יחד עם אמירת הלל] זו אחת המצוות שעד היום גם רחוקים מאוד מקיימים אותה [הרבה הופעות שתכנם רחוק מקרבת ה' פותחות בהדלקת נר חנוכה ובברכה] אותם רחוקים מקיימים אותה הרבה מעבר לשורת הדין. מקיימים במהדורת המהדרין מן המהדרין שלה [לא נר אחד אלא מוסיף והולך] אמירת 'הלל' היא הודאה שהכל מה' ית' ויש לנו חלק באלוקי ישראל [בניגוד לכתבו על קרן השור דברים הפוכים] דוגמא ז – פורים – גזרת המן – להשמיד את היהודים מטרת אותו צורר בגזרתו היתה להשמיד להרוג ולאבד. ה' סיבב ל'וממנה יוושע'. גזירת המן לא רק שלא איבדה יהודים . ונהפוך הוא - הרגו בשונאיהם 75000 לבד מתלית המן ובניו וסיבוב שני של ניקוי שונאנו ביום שלמחרת. דוגמא ח – פורים – גזרת המשתה – לחגוג את אי בנית המקדש מגילה דף יא עמוד ב בימים ההם כשבת המלך, וכתיב בתריה בשנת שלוש למלכו. אמר רבא: מאי כשבת - לאחר שנתיישבה דעתו. אמר: בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא. מאי היא? דכתיב כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם, וכתיב למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה. חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר, ועשרים ותלת דאויל מרודך, ותרתי דידיה - הא שבעים, אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו. רש"י שם כשבת המלך - משמע: בתחילת מלכותו, והדר כתיב בשנת שלש. כשנתיישבה דעתו - שמתחלה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו, כשיגמרו שבעים שנה לגלות בבל, ועכשיו נתיישבה [דעתו]. ... אפיק מאני דבית המקדש - בשנת שלישית למלכותו. כלומר – אחשרוש עשה משתה כדי לחגוג את אי שיבת ישראל לארצו וממילא את אי בנית המקדש. [לכן עשה אותו לפני חשבון של 70 שנה לשיטתו ולכן גם השתמש בכלי המקדש]. אך 'וממנה יושע'. הצרה עצמה – המשתה – לא רק שלא הנציחה לנצח את חרפת החורבן אלא היא גרמה לישועה בעניין שיבת ישראל לארצו ולבנית המקדש. הכיצד? רד"ק חגי פרק א פסוק א בשנת שתים לדריוש המלך, הוא דריוש בן אחשורוש - ואמרו כי בן אסתר היה והוא צוה לבנות הבית אחר שבטלו הבנין צרי יהודה מתחלת מלכות אחשורוש... בעקבות המשתה נהרגה ושתי והוחלפה באסתר. בנם של אסתר ואחשוורוש [דריוש השני] הורה על חידוש המקדש. [שבגינו החלו לשוב לארצם]. (ע''פ הרב מאיר גולדמינץ). דוגמא ט – פורים – גזרת הריגת ושתי – לעלות את כח עמלק המן הציע להרוג את ושתי כדי שבתו תנשא לאחשוורוש. הצעה זו מסוכנת כי היא תתן כח עצום בידי עמלק. אך הצרה עצמה הפכה לישועה באותו עניין. הצרה [הצעת המן] אמנם הרגה את ושתי [עד כאן מצויין. כן יאבדו כל אויבך ה'] אך לא רוממה את עמלק. להפך, ההצעה גרמה שאסתר מונתה במקומה , דבר שרומם את כח היהודים [נתנה את בית המן למרדכי]. לכן שותים עד דלא ידע. בכך אנו מבטאים שאנו לא יודעים מי הועיל יותר – גזרת המן או השתדלות מרדכי הצדיק. הכל בידי ה' באופן שגם מהרע צומחת הישועה [ע''פ הרב מאיר גולדמינץ]. דוגמא י – השואה הארורה – להשמיד להרוג ולאבד את כולם ח''ו גזרת השואה אמנם השמידה המון יהודי וזה כואב לנו נורא, אך במבט כללי על האומה היהודית אפשר גם כאן לראות את 'וממנה יוושע'. לא רק שהצרה לא השמידה גוף האומה היהודית אלא היא חיזקה את גוף האומה ברמה שלא היתה עד עתה. הכיצד? העולם הבין ובא לידי ביטוי בהסכמת האו''ם לאפשר לנו להקים מדינה . וגם העם היהודי הבין [בעקבות השואה] שחייבים לנצל את ההזדמנות הזו [ולא לפספס אותה כפי שפוספסה ועידת סן רמו] החלטה זו בעצם ביטלה את גזירת 3 השבועות של 'לא יעלו בחומה'. סיבת הביטול לפי האבני נזר (יו''ד תנד) היא שברגע שיש הסכמת האומות, אז אין פה יותר 'בחזקה'. לפי הגר''מ אליהו זצ''ל (מאמר מרדכי ג,ו) הסיבה היא שהגויים לא מילאו את השבועה השלישית שלא לשעבדנו יותר מדי [אלא חלקם הרגו בנו בשואה וכדו' והחלק השני לא מיחה] וממילא בטלות גם השבועות כלפינו שמונעות מאיתנו לעלות בחומה. בין כך ובין כך ביטול שלושת השבועות סלל את הדרך להקמת המדינה דבר שחיזק את גוף האומה [א''א יותר להתעלל ביהודים כפי שעשו כל שנות הגלות]. א''כ הצרה של השואה שעניינה היה להשמיד את גוף האומה היהודית, לא רק שלא השמיד את הגוף של כלל האומה אלא מתוך צרת השואה נסללה הדרך להקמת המדינה שמעתה מגנה על כל גוף יהודי פרטי וכללי מפני פרעות אנטשמיות [הן ע''י פעילות דפלומטית והן ע''י מבצעים צבאיים כמבצע אנטבה וכדומה]. דוגמא יא – מלחמת העצמאות – צרה משולשת - להשמיד להרוג ולאבד , לבטל את הקמת המדינה היהודית ונפילת העיר העתיקה. [ע''פ חגי בן ארצי 'מגלת התקומה והעצמאות' עמוד 73] שלב הראשון של המלחמה החל מיד אחר החלטת האו''ם בכט בנובמבר למניינם [טז כסליו] שאז פרצה מלחמה עם ערביי ישראל. החלטת האו''ם היתה לאפשר הקמת מדינה ליהודים בערך על חצי משטחי א''י המערבית כאשר ירושלים נשארת בשליטת האו''ם [שם עמוד 75] . זו תכנית החלוקה של האו''ם אשר הסכימו אליה בלית ברירה ראשי הישוב היהודי. הערבים דחו הצעה זו ופתחו במלחמה [שם עמוד 78]. לכאורה צרה איומה של מלחמה כשיד ישראל על התחתונה [פליטי שואה, מדינה בהקמה, יש אמברגו – חרם על ישראל שהשתתפו בו גם אמריקה שלא לספק לישראל שנלחמת על חייה שום נשק – שם עמוד 80] [שם עמוד 137] שלב א של מלחמת עצמאות היא מטז כסליו [כט בנובמבר למניינם] עם החלטת האו''ם מול ערביי ישראל שלב ב – היא מאחר הכרזת המדינה למשך כעשרה חודשים מול חמש מדינות ערביות [לבנון, סוריה, עירק, ירדן מצריים]. מלחמה נגד כל סיכוי. היו הרבה הרוגים ופצועים [תיאור בעמוד 137 – 138] לכאורה צרה משולשת – א. מלחמה נגד כל סיכוי – גררה הרבה הרוגים וממילא המעיטה את מספר היהודים בארץ לעומת ההמון הערבי כאן שהיה כאן. ב. סיכון גדול לסגירת המדינה [חשש סביר שגם מה שהאו''ם הציע לא יקבלו בפועל אם יפסידו במלחמה כפי שהריאליות מראה]. ג. מפלת העיר העתיקה בידי הערבים. אך ממנה יוושע . הכיצד ? א. לגבי המאזן היהודי מול הערבי, קרה בדיוק להפך. המלחמה הפילה אימה על הערבים והם עזבו בהמוניהם. כך גם ראשיהם הורו להם לעזוב בינתיים. בזכות הגירה זו , מניין הערבים בגדה המערבית במקום להוות מעל חצי אוכלוסיה. הם היוו כעשרה אחוז מהאוכלסיה בארץ – [שם עמוד 138,פז,פח]. ב. לגבי סגירת המדינה - לא רק שהמלחמה לא ביטלה את קיום המדינה אלא היא גרמה להתרחבותה. המלחמה שחררה לנו שטחים נוספים והמדינה הוגדלה ב50 אחוז יותר [שם 138,פה] יותר מזה , ביציאת הערבים למלחמה הם הכריזו שמבטלים את תכנית החלוקה. פניהם לתוצאות המלחמה. בזכות זה יכלו גם ראשי המדינה לבטל את הסכמתם לתכנית החלוקה ולחזור להצהרת בלפור ולועדה של חבר העמים [שהחליטה ע''פ הצהרת בלפור] בשנת 1922 למניינם שכל ארץ ישראל המערבית שייכת לעם היהודי ורק לו. ג. לגבי מפלת העיר העתיקה. אמנם לא הצלחנו לכבוש את העיר העתיקה והיא היתה בידי ירדן 19 שנים אך זה גופא ההצלחה של ירושלים. בלעדי המלחמה – הסכמנו בלית ברירה לתכנית החלוקה שאומרת שירושלים תהיה בשליטת האו''ם בלבד . המלחמה ,נפילת העיר העתיקה בידי ירדן ושתיקת האו''ם והעולם בעצם נתנה לגיטימציה לגובר לקחת לעצמו. ממילא כשה' זיכה אותנו בששת הימים לכבוש את העיר העתיקה וגבר ישראל, לא יכלו האו''ם לומר מאומה שכן שתקו עד עתה ונתנו את הכח למתגבר. [זכור לי שכתב כך חגי בן ארצי. לא מוצא את המיקום המדוייק]. דוגמא יב – ששת הימים – להשמיד להרוג ולאבד את כולם ח''ו ולסגור את המדינה. היתה בדיחה שחורה שהאחרון יכבה את האור בלוד. היתה הרגשה שהמדינה נעלמת. 'וממנה יוושע'. לא רק שלא נעלמה המדינה אלא המלחמה הגדילה אותה פי שלושה [חגי בן ארצי – מגילת ששת הימים עמוד 87]. שליטה גדולה זו נתנה את הכח להגן יותר מפני ערביי האזור וממלא לחזק את הגוף היהודי [הפך מהרצון להשמיד אותנו] כלומר – צרת המלחמה הושיעה הן בגודל המדינה והן בשמירה על הגוף היהודי. דוגמא יג – מלחמת יוה''כ – להשמיד להרוג ולאבד את כולם ח''ו ולסגור את מדינת היהודים. (ע''פ משמיע ישועה עמוד 365) כבשנו שטחים בששת הימים והם נשארו שוממים. החוק הישראלי לא הוחל על מרחבי הארץ ולא נעשו פעולות ליישבם חוץ מהקמת כפר עציון ע''י ילדי הקיבוץ והקמת ההתיישבות בחברון . מלחמת יוה''כ דווקא בשל היותה לא משהו [ובכ''ז ה' ברחמיו עזר לנו לנצח], גרמה לאוירת מבוכה ותסכול שהיא גרמה לגופים שונים לפעול מתוך רצון לשנות ולתקן. אחת מהתנועות היתה גוש אמונים שבשונה משאר התנועות, פעלה למשך תקופה ארוכה והיוותה גורם משמעותי מאוד בהוויה הישראלית. קמה התנועה בטו בשבט תשלד בביתו של הרב חיים דרוקמן. מטרתה העליונה היתה התיישבות בכל רחבי א''י. בעקבות פעילות גוש אמונים שראשיה היו מתלמידי מרכז, החל הציבור לגלות עניין בישיבת מרכז. א''כ לא רק שהמלחמה לא החלישה את אחיזתנו בארץ מול הערבים, אלא גרמה להתחזקות אחיזה זו. המלחמה [ודווקא בשל היותה לא משהו] גרמה להתיישבות בהתנחלויות השונות. אותה התיישבות מנעה במשך כל השנים את נסיונות הנסיגות שהיו חלילה מובילות למדינה ערבית. [א. אם לא היו תושבים שם, מזמן היו מוסרים את המקום כמו שקרה בגבול לבנון ,עזה ויריחו. ב. המקום הוא בית גידול לת''ח ולאנשי אמנה אוהבי הארץ ומוכנים למסירות נפש עליה. כך התפתחה קבוצה גדולה של אנשים כאלו וממילא הדבר משפיע על מקבלי ההחלטות למעלה ועל עיצוב דעת הקהל]. דוגמא יד – עקירת היהודים מגוש קטיף – פגיעה בשליטתנו בארץ ובציבור נאמני תורה והארץ. צרה שפוגעת בשליטתנו בארץ ישראל ובציבור נאמני הארץ. 'וממנה יוושע'. במבט הכללי לאורך הזמן , דווקא צרה זו נתנה רוח אחרת לאנשי האמונה אוהבי א''י להבין ולרצות להנהיג את המדינה. הנהגת המדינה בידי אנשי אמונה היונקים מהתורה הקדושה את אהבת לא''י ואת תפיסת מלחמת באויב היא תחזקת את שליטתנו בא''י. דוגמא טו – חטיפת שלושת הנערים – חוסר ביטחון לגור בארצנו הצרה עצמה בשנת התשע''ד גרמה למבצע צבאי בעזה שגילה מנהרות ותכניות זדוניות לתקיפת ישובים יהודיים ולביצוע מגה פיגוע. א''כ הגזרה של חטיפת יהודים וערעור ביטחונם האישי, גרם לחיזוק הביטחון ע''י סיכול נסיון פיגוע קשה. דוגמא טז – אותו האיש – להשמיד את הרוח היהודית הצרה עצמה גרמה לישועה באותו עניין הכיצד? רמב"ם הלכות מלכים פרק יא ,ד 'אף ישוע הנצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. וכי יש מכשול גדול מזה. שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנ' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום'. כלומר בעיניים שטחיות, ישו והנצרות הרסו את עמ''י ואת תורת ישראל. לצערנו רבים נהרגו גשמית ורוחנית מהם , אך לטווח הארוך, ה' הופך את גוף הצרה שלא רק שלא ישמידו את הגוף והרוח היהודית, אלא להפך, הם יגרמו 'לישר דרך למלך המשיח'. הם גרמו לכל העולם להתאחד סביב עניינים של משיח ומצוות. אמנם הם אומרים זאת בצורה שקרית, אך את הבסיס לעניין משיח ומצוות הם הנחילו וזה יסייע לרוח יהודית וממלא לחיזוק גם גוף האומה היהודית. דוגמא יז – כפירה בזמן תנועת ההשכלה – ביטול הגות אמונית תורנית צרה זו של כפירה הובילה אכן לעזיבת הדת. אך במבט של אורך זמן, דווקא כפירה זו גרמה לעומק של אמונה. אנשי אמונה היו צריכים להתמודד עם השאלות שהציבו הכופרים. אותם גדולים חיפשו בספרי רבותינו והנגישו את הרעיונות בצורה מונגשת ועמוקה יותר. את האמונה העמוקה והגדולה הנחילו לעמך ישראל עד שיתקיים 'וממנה יוושע'. מתוך צרת הכפירה ועזיבת האמונה, נוצרה אפשרות ללימוד אמונה עמוקה יותר. הבאת ישועה לעולם נקראת הצמחה אומרים בתפילה 'מצמיח קרן ישועה'. מדוע דווקא עניין הצמחה? הזרע נרקב באדמה. ריקבון עניינו כילוי הדבר. נוצר רושם שהדבר נמוג מאתנו אך בעצם מתוך מציאות זו נוצר דבר בריא ושלם . יתרה מזו. נוצר דבר המכיל זרעים שאפשר בעזרתם להמשיך את החיות של הצמח בזריעות נוספות. כלומר-מגוף הרע, הריקבון ,לא רק שלא נרקבים ומפסיקים את החיים אלא אדרבה מוסיפים חיים בחיות הצמח הזה ,בחיות צמחים נוספים שיגדלו מהזרעים שלו ומחיות אנשים ובעלי חיים שהתקיימו מכח אכילה זו. כך ממש ראינו בתהליך הגאולה. יש קשיים שנראה עניינם לכלות דברים טובים אך באמת מהצרה עצמה יווצרו דברים שלמים וטובים העושה תשובה מאהבה, הזדונות נהפכים לו לזכויות אותו עיקרון. צרת הריחוק מה' ית' ע''י עבירות בזדון, לפעמים גורמים לאדם לחוש ממש את החיסרון וממילא לשון לה' מאהבה. א''כ הריחוק עצמו [הזדונות] גרמו לו להתקרבות. לפיכך הם עצמם נחשבים לו לזכויות. ברכת 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים' היה צריך לכתוב 'תשוב לציון ברחמים'. מה העניין של ראיית העניים שלנו? אם הכוונה להתפלל שהדברים יקרו מהר [עוד בחיינו] אז אפשר להוסיף 'במהרה'? אלא כי ראינו שהישועה צומחת מהצרה. כלומר צריך זכות לראות את הצרה עצמה משמשת כישועה. לכן התפילה 'ותחזינה עיננו' היינו שנזכה למבט הזה שעיננו רואות את שובך לציון ברחמים . זה יכול לקרות אך לא לקבל מאיתנו את הפירוש הנכון. הברכות בלשון הווה בתפילת שמונה עשרה אומרים בלשון הווה 'גואל ישראל' [לא 'יגאל']. 'רופא כל חולי עמו ישראל' [לא 'ירפא']. 'מקבץ נדחי עמו ישראל' [כך אמרו עוד לפני קיבוץ הגלויות של יום העצמאות ולא אמרו בלשון עתיד 'יקבץ'] 'בונה ירושלים' 'מצמיח קרן ישועה' [ולא 'יצמיח'] 'המחזיר שכינתו לציון' [ולא 'יחזיר'] לכאורה כרגע יש מקרים של עליות וירידות. הגאולה תתבצע בעתיד אז לשון עתיד הולם לכאורה יותר? הטעם אולי כי הוא תמיד מקדם את הגאולה והרפואה גם ברגעים שנראים צרות ומשברים. הם יהיו הבסיס לישועה להגיע. ממנה ומתוכה יוושע. סדר מבולבל – 'ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד' לכאורה מדוע מתחילים מהווה ואח''כ מהעבר? מיישב 'הארת התפילה' [מובא בסידור 'כוונת הלב'] שכאשר נשכיל בהווה שהכל היה במידת הרחמים [י, ק, ו, ק] ומלכותו היתה ברחמים, נבין שגם בעבר בעצם הכל היה במידה הזו רק שלא שמנו לב. אמנם היו בעבר מאורעות שפרשנו אותם כצרה [ואכן הם היוו צרה גדולה] אך במבט כללי נוכל לראותם אותם גם כרחמים כי מתוכה נוצרה הישועה. קדיש 'יהא שמה רבא מברך ... לעילא מן כל ... נחמתא דאמירן בעלמא ...' מה הכונה שלעתיד לבא תתגלה שכינת ה' מעל כל הנחמות? אני מבין שתתגלה באופן ברור וחזק כך שנודה לו בשירה שלא היתה כמותה ['שירה חדשה שבחו גאולים...'] אך מה הכוונה שתהיה נחמה מעל כל הנחמות ? אולי הכוונה שכיום הנחמה היא 'המקום ינחם אתכם..' 'מן השמים תנוחמו'. אין כ''כ מה לומר. ה' יעזור. אך לעתיד לבא יובן כיצד כל המאורעות היו חסד שמתוכם נולדה הישועה. זה מנחם. הצרה לא סתם היתה מכה. הצרה היתה תחילת המקפצה. לכן ה' מכונה 'בעל הנחמות' כי הוא המנחם האמתי. כך לשונו הזהב של שפת אמת בראשית פרשת ויצא שנה תרנח 'במדרש נטל הקדוש ברוך הוא שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים אתה אמרת והי' ה' לי לאלקים חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך בלשון הזה והי' ביום ההוא יצאו מים חיים. והיה ביום ההוא יוסיף שנית ידו כו'. דכתיב תתן אמת ליעקב אמת כולל מראשית עד אחרית אותיות אמ"ת. ואיתא כי אות ו' נקרא אות אמת והוא מדת יעקב בריח התיכון והקב"ה אחד האמת שבחר באבות ובנ"י כל המתנות שנתן להם אינו במקרה רק הם מתחלת העולם ועד סופו. ואות ו' מהפך התיבה מעתיד לעבר ומעבר לעתיד יהי לשון עתיד ויהי לשון עבר. הי' לשון עבר והי' לשון עתיד. לרמוז כי אות ו' שהיא כח התורה מחבר היה הוה ויהיה. ולכן כשיתקיימו ההבטחות אז יתברר למפרע כי הכל הי' לטובה. ולכן נקרא הקדוש ברוך הוא בעל הנחמות כי הנחמות של בני אדם א"י לתקן כל הצער העבר. אבל הנחמה שיהי' מהקב"ה יהי' מהופך כל הצער לטובה. והגם כי אין אנו מבינים איך יהי' מתהפך מה שעבר לפי שאנחנו בתוך הטבע והזמן. אבל לעתיד נראה ונבין זה ההיפוך לטובה. ולכן אמר יעקב אע"ה והי' ה' לי לאלקים פרש"י שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף. כי זה הי' בחי' יעקב אמת. והאמין כי יחול אלקותו עליו ויהי' למפרע הכל מתוקן וזה מפתח של גאולה מה שזוכין לעורר הארה מעין עוה"ב כי מאחר שכל ההנהגה יתברר אח"כ. ממילא יכולין למצוא בחי' אמת בכל מקום ובכל זמן: גדולי התנאים מסובים אצל ר''ע בבני ברק כתוב בהגדה שגדולי תנאים [ר' אליעזר ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור''מ] היו מסובים בבני ברק אצל ר''ע. וקשה כיצד ר' אליעזר בן הורקנוס שהוא רבו של ר''ע, בא מהגליל לחוג את פסח עם תלמידו ר''ע. היה מהראוי לעשות הפוך, שהתלמיד ר''ע יבוא לר''א רבו? שמעתי מהרב קוק של רחובות כי היו אחרי החורבן. קשה מאוד לחוג את הגאולה לאחר חורבן . (זכורני שבימי גירוש גוש קטיף היה קשה לחוג את יום העצמאות למרות שאין כלל מה להשוות). ר''ע שראה שועלים יוצאים מחרבות המקדש וצחק כי ראה את הטוב בתוך הרע גופא, הוא יכל לחוג את פסח בשמחה למרות אוירת החורבן ולכן באו לחוג עמו. היכולת לראות מתוך החרבן והצרה את הישועה ולצחוק היתה כ''כ מופנמת אצלו עד שלא הבין מדוע יש תנאים שבוכים כשרואים שועל יוצא מחרבות המקדש... המשיח נולד בתשעה באב משמעות הולדת מוביל הישועה בתוך יום החרבן הגדול היא שהנחמה צומחת מהחורבן . יש צורך במאמץ מלמטה כדי להגיע להפך את הצרה להיות תחילת הישועה בדוגמאות הנ''ל ראינו שמתוך הצרה באה הישועה באותו עניין אך בכולם קדם לכך קצת מסירות נפש אפילו מיחידים בלבד . בגאולת מצרים נדרשו לשחוט את אלוהי מצרים ולשים דמו על המשקוף . בחנוכה היתה מסירות נפש של החשמונאים . היא הועילה למרות שהם היו מעט אנשים. בפורים היתה מסירות נפש של אסתר . גם כאן הספיק מסירות נפש של יחיד [ומאמץ אנשי שושן שהתענו בשבילה שלושה ימים]. את קריעת ים סוף הקדים מעשה המאמץ של נחשון בן עמינדב. ביום העצמאות היינו עדים למסירות נפש של הלוחמים. לגילוי המנהרות אחר שלושת הנערים החטופים קדמה אחדות גדולה ותפילה ענקית [חשבו אולי הם בחיים]. המאמץ הראשוני הוא קשה. אח''כ יש סעתא דשמיא אף במאמץ קטן יותר ואפילו ללא בקשה כפי שרואים אצל אסתר [בתחילה צמה היא ויהודי שושן ובסוף המלך עצמו פנה אליה אם רוצה עוד משהו] הנהגה זו , של ישועה הצומחת מתוך הצרה, נכונה גם אצל הפרט עיין בשמירת הלשון ח''ב פ''יא עמוד רבי – ריג שמאריך בדוגמאות מיהודה , נעמי ויוסף . סיכום הדברים יש להסתכל על הקשיים כאתגר שבא להצמיח ובאותו עניין של הקושי. וממנה יוושע. זו ההנהגה הן בחיים הפרטים והן בלאומיים אמנם יש לעשות צעד ראשוני של מאמץ כלפי שמיא. כמובן להתפלל שיהיה ברחמים ובקלות. ב''ה במלחמה זו יש הרבה מאמץ מצד העם הנפלא שלנו. מאמץ שהתבטא הן בבין אדם לחברו [פינוקים מהעורף למען הלוחמים. מסירות נפש מצד הלוחמים למען כלל ישראל. אחדות ועוד] והן בבין אדם למקום [התחזקויות סביב ציצית, צניעות, אהבת ישראל, תפילה, תורה אמונה ועוד]. מתפללים שה' יקבל זאת ברחמים גדולים ובחסדים עצומים לעמו ישראל ויחזיר את כל השבויים לחיק משפחותיהם בריאים ושלמים, יסייע בזיהוי הנעדרים, ירפא כל חולי ופצועי ישראל בגוף ובנפש, ינחם את המשפחות האבלות, ישיב את כל חיילנו לשלום ,יריב את רבנו ויגאלנו גאולה שלמה (לא רק עוד שלב בגאולה) למען שמו באהבה ,בקלות ובמהירות.