האם חייל היוצא לביתו בתוך ימי המלחמה ממקום סכנה, למספר שעות או מספר ימים צריך לברך הגומל כל פעם, או שצריך לברך פעם אחת בסוף המלחמה?

נראה שאין לברך אלא בסוף המלחמה, ואם רוצה יכול לומר בלא שם ומלכות. יישנם מספר מקורות שדנו בזה: בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח תניינא, קסב) הסתפק בשאלה זו וכתב שיברך בלא שם ומלכות, וז"ל: "בנידון זה מי שהיה במערכות הקרב וזכה לחיים ושוב שב למקומו וכו' ושוב עליו לחזור למלחמה, בכל פעם הוי פנים חדשות, והולכי מדברות שדברו בו הגאונים הוא בענין שהוא מהלך ומסע חדא, ופשיטא דאם שוב חוזר למסעו שנית דצריך לברך, דהוא ענין חדש. ולא ידענא לחלק בזה, וכי נימא משום דמיועד לזה הכל כחדא חשיבא, או נימא בכל נסיעה בפני עצמו יחשב, וצל"ע. ואפשר דיברך בלא שם ומלכות". ובשו"ת שבט הלוי (ט, מה) נשאל לגבי חיילים בשייטת האם יברכו בסוף השירות או כל פעם ששבים לביתם והכריע שיש לברך כששבים לביתם, וז"ל: "אשר שאל כב' בחיילים יראי ה' המפליגים בים באופן קבוע...הנה לבי נוטה יותר דכן מברכים כשבינתיים שבו לביתם לחופשה לכמה וכמה ימים אעפ"י שלא גמרו שרותם, דזה שכ' המ"ב דאפילו באו לנמל לכמה ימים דלא יברכו זה דוקא דעת האליה רבה אבל דעת הע"ת דבזמן ממושך כן יברכו, ומכ"מ גם להא"ר דוקא במטרת נסיעה אחת מסוימת אלא דבינתים מפסיקים קצת לעלות ליבשה ע"מ להמשיך ולגמור הנסיעה מסתבר דעת הא"ר והפוסקים, אבל בספנים שנים אחרי שנים ושם מקום הלוכם וחיתם וכי ס"ד שספן לא יברך כל ימיו ושנותיו ברכת הגומל כיון שעדין לא גמר שרותו דשרותו מתחלק לכמה פרטים, משא"כ נסיעה אחת במטרה אחת". ויש לדון לפי דבריו כיצד יגדיר עת מלחמה שהיציאה הביתה היא בגדר התרעננות להמשך הלחימה, האם חזרה זו מוגדרת כסיום היציאה הראשונה או כמנוחה באמצע והרב יהושע בן – מאיר במאמרו בתחומין (א, 356) סובר שאין לרך כלל הגומל בחיל החוזר מהמלחמה כיוון שמחמה היא עניין כללי ועל הציבור מוטל להודות על ניסי המלחמה ולא על הפרט. ובנוסף כותב שגם בלא סברא זו אין לברך כל זמן שהמלחמה לא נגמרה. וכן הכריע הרב נפתלי מושקוביץ (כתב עת: מבית לוי ה, קכא – קכח) וכתב שמקרה זה דומה למה שהובא בברכי יוסף (או"ח ריט שיורי ברכה, א): "יש מי שכתב דאף אם ברח ואפשר שירדפוהו ויענישוהו אפ"ה יברך. ולי נראה שלא יברך". וגם חיילים בעת מלחמה כל רגע יכולים לקרוא להם חזרה ולכן אין יציאתם מוגדרת כיציאה גמורה, ולכן אין לברך בשם ומלכות. וכן שאלתי את מורי ורבי הרב זלמן מלמד וגם כן אמר שלא יברך אלא כשיחזור בשלום בסיום המלחמה.