בפרשת השבוע, פרשת מקץ, נאמר: "וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב". מפסוק זה למדו רז"ל במסכת תענית (יא.): שאסור לאדם לשמש מיטתו בשני רעבון; דין זה נפסק בשו"ע, וברמ"א הוסיף שהוא הדין בשאר צרות. ובאמת מאותה סוגיה בתענית נראה שהדיו יותר רחב דווקא ממניעת תשמיש ובשני רעב - לאורך הסוגיה אומרת הגמרא דברים חריפים, ביניהם: "תנו רבנן בזמן שישראל שרויים בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת ... ואומרים פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת הציבור" וכן נאמר שם: "תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר {ישעיה כב-יג} והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" ומוסיפה שם הסוגיה ולומדת דינים אלו ממקומות רבים. שאלתי ובקשתי מכבוד הרב, לשמוע את דעת תורה בנושא ביחס לזמננו זה - מלחמת חרבות ברזל. לכאורה שייכים דברי הגמרא הנוקבים על זמננו, וכן מקרא מלא ומפורש אומר: "וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל-דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה" ולדעתי ראיתי שהביא פסוק זה העלי תמר על ירושלמי דתענית (א, ו). השאלה אם כן כפולה: האם זמננו אכן מוגדר כעת צרת הציבור? (שעה שבה מתים מדי יום ממיטב בחורינו, אנשים עקורים מבתיהם, ואיומים קיומיים סובבים אותנו), ואם אכן מוגדר הוא ככזה במה זה מחייב אותנו? ובאילו גדרים? האם נכון בזמן לקיים שמחות מפוארות? האם שייך לאכול מאכלים ערבים וטעימים האם שייך לצאת לבילויים ועוד? בתודה גדולה מראש לרב ועל כל פעולו.

שלום. א. ב"ה, ידינו תקיפה, ואנו מתגברים על אויבינו! ב. אכן, יש הרבה נופלים, אבל זו עת של מלחמת מצוה: עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם. ג. הקשר בין איש לאשתו, מחזק את המשפחה, ומסייע ללוחמים, וגם למשפחותיהם! עורף חזק, מחזק את החזית! ד. חתונות ראווה, בכל הזמנים ראוי להמנע. חתונות שיחות, מצווה גם ובמיוחד בימים אלה! בשורות טובות.