שלום כבוד הרב! בעניין לימוד דברי הנביאים אמרו חז"ל (מגילה יד ע"א) "נבואה שנצרכה לדורות נכתבה". שאלותי הן: א. מה ביחס לכתובים כדניאל, עזרא, דברי הימים ודומיהם?? גם הם רלוונטים לדורות המאוחרים? ב. מה הפירוש "הוצרכה לדורות"? לכל דור ודור בכל זמן?? ג. האם דברים אלו צריכים להנחות אותנו בכל לימוד בנביא? אם כן, אשמח לשמוע מעט כללים למימוש זאת, שכן נראה שהבנת פסוקים רבים בספר יהושע לא כל כך נצרכים לימינו, כך נראה לי במבט פשוט.

שלום וברכה! ראשית אקדים, שוודאי שהנבואות נאמרו קודם כל בהקשר של זמנן, כפי שעולה בפשטות מתוך ספרי התנ"ך, שהנבואות מתייחסות לאירועי אותו זמן. וכך כותב רש"י (חולין קל"ז א, ד"ה "תורת משה"), שדברי הנביאים התקבלו "כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה". אולם אותן נבואות שבנוסף להקשר המיידי היה בהן גם צורך לדורות, נכתבו ונכנסו לתנ"ך. ומכאן לשאלותיך: א. בפשטות אותו עיקרון קיים גם לגבי ספרי הכתובים, שגם הם נכתבו ונכללו בתנ"ך רק כאשר היה בהם צורך לדורות. וכך אכן מצאתי בדבריהם של כמה מפרשים ופוסקים, שהחילו את האמירה "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה" גם על ספרי הכתובים (עיין פירוש ענף יוסף על עין יעקב, ברכות ז' ב, אות ל"ג; שו"ת ציץ אליעזר י"ד, א; שו"ת אגרות משה יו"ד ג', קטו). ב. בפשט המימרא "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה", אין הכרח שהכוונה היא שהנבואה נצרכה לכל דור ודור. ייתכן שהנבואה נכתבה משום שהיא נצרכת לדורות מסוימים בעתיד, גם אם היא לא נצרכת בכל הדורות. אולם למעשה נראה שנבואה שיש בה צורך לדור מסוים, יש בה מן הסתם צורך לכל הדורות. גם אם בפועל הנבואה הזו שייכת באופן מיוחד לדורות מסוימים, הרי מן הצד הלימודי והרוחני היא נצרכת בכל הדורות. כך למשל, הנבואות על הגאולה – יש להן כמובן משמעות מיוחדת בדורותינו, כאשר אנו זוכים לראות שלבים של הגאולה כגון שיבת ישראל לארצו וחזרת הריבונות של עם ישראל בארץ ישראל; אבל כמובן בנבואות אלה היה צורך גדול גם בדורות של החורבן והגלות, כאשר היהודים למדו את דברי הנביאים, ולמדו מהם שהחורבן והגלות אינם סוף דרכו של עם ישראל חלילה, ואין להתייאש מחמת אורך הגלות, אלא עם ישראל צפוי בעתיד להיגאל ולשוב לארצו. וכן הסיפורים שמופיעים בספרי הנביאים על שלטונם של מלכי ישראל ויהודה ויחסם של הנביאים אליהם – בדורות שלנו יש להם משמעות מיוחדת, כאשר אנו יכולים ללמוד מסיפורים אלה כיצד צריך להתנהל שלטון יהודי וכיצד אסור לו להתנהל; אבל גם יהודים בזמן הגלות יכלו להפיק מן הנבואות הללו מסר משמעותי, בכך שהם למדו את העניינים הללו באופן עקרוני וראו כיצד אמור להתנהל שלטון בישראל, אף שהדבר לא היה מעשי בזמנם. ג. בדומה לדוגמאות שנתתי לעיל, כך גם כל פרשיה בספרי הנביאים והכתובים יכולה לתת לנו מסר משמעותי. לעיתים אנו רואים מעשים טובים וראויים שהתנ"ך משבח אותם, ולעיתים אנו רואים התנהלות שלילית שהתנ"ך מבקר אותה. בין מאלה ובין מאלה אנו יכולים ללמוד מסרים משמעותיים, אם לגבי ההתנהלות הכללית של עם ישראל ואם לגבי ההתנהלות האישית של כל אדם. לגבי הפסוקים בספר יהושע – אני משער שכוונתך לפרקים המפרטים את נחלות השבטים. ובכן: ראשית, דוקא פרקים אלה היו נחוצים מאד במשך דורות רבים, לפחות מאז ימי יהושע ועד לחורבן הראשון, שכן במשך כל התקופה הזו עדיין ארץ ישראל היתה מחולקת לנחלות שבטים, וכל שבט היה צריך לדעת היכן בדיוק היא נחלתו. כך אומרת הגמרא (נדרים כ"ב ב), שאדרבה, שאר ספרי הנביאים הם פחות נחוצים, משום שהם תולדה של ההשתלשלות ההיסטורית וחטאיו של עם ישראל, בעוד שספר יהושע הוא נחוץ מלכתחילה, משום שהוא מפרט את נחלות השבטים בארץ. אכן בימינו הארץ אינה מחולקת לשבטים, וגם החלוקה לעתיד לבוא, כמתואר בספר יחזקאל (פרק מ"ח) היא שונה מן החלוקה שהיתה בימי יהושע. אך עדיין, גם בזמננו יש תועלת בלימוד הפרקים הללו, מצד בירור סוגיית גבולות הארץ, ומצד עצם הכרת הארץ, כאשר על פי הפרקים הללו אנו יכולים כעת לא פעם לזהות את המקומות הללו ומתוך כך להבין את חלוקת הארץ ומקומו של כל שבט ושבט. ובאופן כללי, הבנת האירועים בתנ"ך יכולה לא פעם להיות משמעותית יותר בעקבות הבנת הגיאוגרפיה של הארץ, דבר שניתן ללמוד אותו מפרקים אלה.