שלום הרב, אני חרדי לשעבר, אוהב השם ותפילה אבל לא תמיד מקיים הכל. מגיל 3 אני לובש ציצית, תמיד אהבתי את זה מאוד והרגשתי חיבור גדול להשם בזכות זה. בשנה האחרונה אני לא שומר שבת, הרגשתי שאני צבוע, שאני לובש ציצית ולא שומר שבת וזה גרם לי להפסיק ללבוש ציצית ולהחליט שאחזור ללבוש כשאחזור לשמור שבת. רציתי לשאול מה הצדדים לדבר? האם עדיף לקיים מה שאפשר למרות שאני לא שומר שבת? או שבאמת עדיף להימנע מכביכול צביעות? תודה.

לשואל, שלום וברכה! יהודי שעושה עבירה, אין שום סיבה שיימנע מלקיים כל מצווה שהוא רוצה ויכול לקיים. כתב על כך הרמב"ם בסוף 'איגרת השמד', שגם יהודי המחלל שבת, כאשר הוא בא לבית הכנסת יש לאפשר לו לקיים את המצוות. כמו כן פסקו הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפיים פט"ו ה"ו) והשולחן ערוך (או"ח סי' קכח סל"ט) שכהן שעושה עבירות שונות (שאינן נוגעות לכהונתו) רשאי וצריך להמשיך לשאת את כפיו. עוד כתב אחד הראשונים, הסמ"ג (עשין ג), שדווקא מי שאינו שומר את כל המצוות צריך לקיים את מצוות תפילין יותר מאשר מי ששומר את כל המצוות, כדי שהתפילין יזכירו לו את חובותיו. "צביעות" היא כאשר אדם מקיים מצוות בלי שמץ אמונה בערכן והוא מקיים אותן אך ורק כדי לעשות רושם חיצוני על מישהו ואין תוכו כברו. כאשר אתה מאמין בערכה של המצווה שאתה עושה, העובדה שיש מצוות אחרות שאינך מקיים איננה צביעות אלא חולשה. ואין שום סיבה שחולשה בדבר אחד תגרום חולשה בדבר אחר. יחד עם זה, אם רואים מישהו מחלל שבת ותוך כדי כך ציציותיו ניכרות יש בזה צד של חילול השם, כי זה כעין הצהרה שמצוות ה' הן "תכנית כבקשתך" מה אתה בוחר לעשות ומה לא. לכן עצתי לא להפגין את הציצית תוך כדי עבירה. כל טוב!