ידוע שבני קהת קבלו ברכה מיוחדת כי הם היו מועטים מכיוון שתפקידם היה לשאת את הארון והם נפטרו טרם זמנם. עוד ידוע שבימי דוד מי שנשא את הארון מפלישתים נפטר ודוד לא נחה דעתו מכך. ועוד מוזהרים אנו מפני החכמים שנשיכתם נשיכת עקרב וכו. מכאן למדים שבמקום שיש קדושה יתרה יש סכנה רבה. והרי אין בארץ מי שיעשה טוב ולא יחטא. אם כן לכאורה מלמדים אותנו מקרים ודרשות אלה לא להתקרב לתשמישי קדושה ולחכמים, למרות שלכאורה שאיפתו של הצדיק ושל אדם הרוצה בקרבת ה כן להתקרב אליהם? הרי אם יש ענין של סכנה לא כדאי להתקרב ולהיות במחיצתם?

שלום אכן כפי שכתבת יש להתקרב אל מקום הקודש מתוך הכנה והכוונה נכונה. ואז זוכה האדם לקדושה ולהתעלות רוחנית עצומה. כאשר לא נוהגים כשורה יש סכנה, כפי שקרה אצל עוזא בימי דוד שנגע בארון או למי שאינו נוהג בחכמי ישראל בכבוד הראוי להם כנושאי התורה. יום טוב