התבצרות או לימוד תורה?

במהלך הגירוש מאלי סיני התחלקנו לשתי קבוצות, אחת התבצרה והשניה למדה תורה בביהכנ"ס. מה יותר תרם באותם רגעים: העיכוב בביצוע הגירוש ע"י ההתבצרות או ההשפעה הסגולית של לימוד התורה? יש לציין שהחיילים שגירשו מבית הכנסת לא התעכבו יותר מדי ולא התרשמו מלימוד התורה שלנו והרימו אותנו תוך כדי לימוד...

לכל דבר היה הערך שלו. אי אפשר לשקול מה היה יותר חשוב באותה שעה. היה חשוב ששניהם יעשו. כל אחד בחר במה שמתאים לו ומזה ומזה יתקדש שמו ית'. מה עוד ניתן (היה) לעשות למניעת הגירוש?