שלום הרב אני ממש מיואשת יש לי מין הרגל כזה לגרד בראש ולתלוש קשקשים מחוברים הבעיה שזה קורה גם בשבת, והבנתי שזה איסור חמור מהתורה אבל אני לא מצליחה להתגבר! ואני כל שבת מחללת שבת וחייבת כרת!! ואולי עדיף כבר בכלל לא לשמור שבת ולא להיות דתיה בכלל? אני במצב כזה ששבת בשבילי זה לא תענוג, זה סיוט! מישהו יכול לעזור לי??

צהריים טובים שבת זו מתנה מיוחדת במינה שניתנה לנו ע''י אבינו האהוב שבשמיים. בשבת יש את הכח לקיים את כל ימי השבוע . הברכה של כל השבוע מקורה בשמירת השבת 'כי היא מקור הברכה'. כך גם לשון האור החיים הקדוש (בראשית ב,ג): '... שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים ואחר עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחייהו ויקיימהו עוד ששת ימים אחרים, ולך לדעת כי מציאות השבת בעולם הוא קיומו שמקיימים אותו כי אם אין מקיימים שבת אין שבת...'. מאמץ בעניין השבת אפילו בקידוש מזכה את האדם באריכות ימים כך מספרת הגמ' במסכת מגילה כז: 'שאלו תלמידיו את רבי זכאי: במה הארכת ימים? אמר להם: ...ולא ביטלתי קידוש היום'. השבת מגנה עלינו מפני אויבנו כך הגמ' במסכת שבת קיח: 'אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון ...' כך כתב האבן עזרא 'כי אשמרה שבת א-ל ישמרני'. השבת יש בכוחה לזרז את הגאולה כך הגמ' שם ממשיכה ואומרת 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים...'. השבת טומנת בחובה מחילה לאדם מחטאיו. כך מובא בהמשך הגמ' הזו ' אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה [כדור] אנוש - מוחלין לו... '. לא פלא שבכל התנ''ך מקבילים את השבת לכל המצוות. כך מלמד אותנו התלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק ג הלכה ט 'בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה'. אכן זוכים אנו ביום המיוחד הזה לנשמה יתרה. כך לשון הזוהר (ח''ב פח:) ',,ומשום דכל מהימנותא אשתכח בשבתא יהבין ליה לבר נש נשמתא אחרא נשמתא עלאה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי...'. תמיד יש לזכור שכגודל המאמץ, כך גודל השכר שאדם זוכה וכך עצמת איכות ההשפעה הטובה שמשפיעה על עצמו, משפחתו , עמו וכל העולם כולו. כמו כן גודל המאמץ משפיע הרבה פעמים על גודל הסיפוק והשמחה שאדם חש בעת צלח את האתגר הקשה. זה קל?!! ממש ממש לא. האמת שבכלל זה לא קל לשמור תורה ומצוות. נוצר מעין סיר לחץ בנפשו של היהודי. מחד, דחפים וחשקים שונים (בדומה לאכילה ושתיה) ומאידך כל מיני הגבלות בכל מיני נושאים. אך אנו מאמינים שהדבר דומה לחייל סיירת שיש עליו לא מעט הגבלות (אוכל לא בדיוק של אמא, אין מיטה נוחה של בית, פקודות כל הזמן, חייב לעמוד בזמנים לחוצים, מסכן את עצמו וכ') אך הסיפוק אדיר. יש הרגשה שאחר ההכשרה הוא מעין 'כל יכול'. הוא שולט בעצמו, יודע לנווט את גופו ,נפשו ורצונו למען העם והמולדת . פתאום מגלים בחור לוחם סיירת שההגבלות השונות בנו אותו, יצרו לו יכולת שימוש נכון בכל כוחות חייו, דבר שיוכל לשמש אותו למטרות גבוהות . לא פלא שתחושת סיפוק ומיצוי עצמי אדיר מציפים אותו . כך בדיוק הדבר לגבי ההגבלות והאיסורים של התורה הקדושה. אם מתמקדים בכמה אסור וכמה זה קשה, אז התחושה קשה. אם ממקדים מבט כמה זה בונה וכמה זה נותן, אז מתחברים לתהליך הצמיחה. כך הדבר גם לענייננו – שבת קודש. יכולים לראות את איסור מוקצה, בישול וכו' ולהיכנס לתחושת 'באסה'. מאידך, אפשר לראות את השבת כמסגרת מענגת ורוחנית הגורמת לאדם לחיות את משפחתו , ומנוחתו הגשמית והרוחנית. כשאדם ממקד מבט כזה, פתאום הוא לא מוכן לוותר על השבת. הוא חווה כיצד דווקא ההגבלות והאיסורים יש בהם כדי לגרום לשבת להיות כזו מיוחדת שיש בה למנף אותו אל על. כך הדבר לגבי כל התורה כולה אפשר להתמקד באיסור ולהרגיש כמו אוכל בסיסי שנמנע מאיתנו וממילא לחוות תסכול. אך מאידך, אפשר למקד מבט במקום הגבוה שאדם יגיע אליו אח''כ. הנצרות הבינה שלתת ליצרים אלו דחיפה זה דבר נמוך תמיד . לכן הם קידשו את הנזירות מנשים. העולם המערבי לא רצה להלחם עם עצמו בשום דבר. כל עוד אין אתה מזיק ישירות למישהו אחר , תזרום עם הדחפים שלך. העולם היהודי ע''פ התורה מדריך ששתי הדרכים מוטעות. הדחפים הם כמו נשק שניתנו לחייל טירון. דרכה של הנצרות אומרת לו לנצור לעולם את הנשק. משמעות הדבר שהוא לא יעשה את תפקידו. הנשק לא ניתן לו סתם. העם סומך עליו שיגן עליו באמצעות נשקו. מאידך, גם העולם המערבי שמרשה לו לשחק עם הנשק כרצונו וחשקו רק שלא יכוון זאת כלפי אף אחד לוקה בחסר עצום. ראשית, יש סיכון שמשחק בנשק יגרור בסוף בלי כוונה להזיק לאחר. שנית, המשחק בנשק איננו מימוש תפקיד החייל. הוא לא ממלא משימתו. היהדות לעומתם מלמדת שיש לחייב בינתיים להשתמש בנשק רק ע''פ הנהלים הקשוחים של הטירונות. אחר תקופת ההכשרה, הוא בעל יכולת להשתמש בנשק (עדיין עם נהלים והגבלות) כדי להגן על עמו ומולדתו. כך מחד הוא עושה את תפקידו, אך מאידך הוא בעל שליטה עצמית קשוחה שתמזער נזקים שעלולים להגיע. בהצלחה גדולה ובשורות טובות לכל ישראל בעז''ה