האם נער שקיבל על עצמו רב ללכת על פי רב ששונה מאביו, יכול ללכת על פי ערוך השולחן?

שלום וברכה! באופן בסיסי, אדם אינו מחוייב למנהגים אישיים של אביו. אם האב נהג באופן אישי להחמיר בעניין מסוים, אין זה מחייב את בניו. העניין של שמירת מנהג האבות הוא מצד מנהג הקהילה, שאדם צריך לנהוג כפי מנהג קהילתו, וכיום ההשתייכות הקהילתית מוגדרת בדרך כלל באמצעות ההשתייכות לעדה מסוימת, וממילא היא עוברת מאב לבן. (להרחבה בעניין זה עיין בתשובה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/103017 .) ממילא, באותם פרטים שאינם נובעים ממנהג העדה, הבן רשאי לבחור לעצמו ללכת אחרי רב אחר מאשר אביו. כך למשל, פעמים רבות הבן לומד בישיבה או חי בקהילה מסוימת ונוהג על פי פסקי הרבנים שהוא שומע בישיבתו או בקהילתו, בעוד שאביו הולך על פי פסקים של רבנים אחרים שאליהם הוא קשור. גם האב וגם הבן נשארים במנהג הכללי של העדה, כגון אשכנזים או ספרדים, אבל בפרטי ההלכות כל אחד עשה לעצמו רב אחר, והדבר הוא לגיטימי. ואם אותו רב הולך על פי שיטת פסיקה מסוימת, כגון במקרה שאתה מתאר, שבמחלוקות בין ערוך השולחן למשנה ברורה הוא הולך אחרי ערוך השולחן, ייצא שהבן יילך על פי ערוך השולחן למרות שאביו הולך על פי המשנה ברורה. עם זאת, כאשר מדובר בנער צעיר, יש לשקול היטב האם ראוי לו לקבוע לעצמו מנהג פסיקה מוגדר משלו. ראשית, נער בגיל הזה בדרך כלל אינו בדרגה מספקת של ידיעת התורה כדי להבין את ההבדלים בין פוסקים שונים ולהכריע כמי מהם כדאי לו לנהוג. גם אם ההכרעה אינה נעשית באופן אישי על ידו, אלא שהוא מקבל על עצמו רב שנוהג ללכת אחרי פוסק מסוים, כבמקרה הזה, עדיין לא מומלץ לקבל החלטה משמעותית כזו בשלב הזה של החיים. בעז"ה עוד עומדים לפניו שלבים משמעותיים של התקדמות בלימוד התורה, וייתכן גם שהוא יחליט בשלב כלשהו לעבור לישיבה אחרת שבה הרבנים פוסקים באופן שונה, וכן גם קביעת מקום המגורים של האדם עשויה להיות משמעותית בשאלה של ההשתייכות הקהילתית וקבלת פסקים מרב המקום. ולכן לא כדאי כבר בגיל כזה להחליט לאמץ במובהק דרך פסיקה מסוימת. כל עוד הבן ממשיך באופן טבעי את דרך הפסיקה של הוריו, הדבר הגיוני, אבל לעשות שינוי משמעותי בגיל הזה זה לא מומלץ. עם זאת, אפשר להציע שהבן יקבל על עצמו את דרך הפסיקה הזו על תנאי, וכאשר יגדל יותר יחליט האם להמשיך בה או לחזור לדרך הפסיקה של הוריו (עיין בדומה לכך בשולחן שלמה, יום טוב חלק א', סימן תצ"ו הע' ל"ח).