לפעמים אני קם סמוך לזמן מגן אברהם, אז אני מכוון לקיים את מצוות ק"ש באותה קריאה, מה עלי לעשות בתפילה, לכוון עוד פעם למצוה לקרוא ק"ש, שהרי עדיין לא עבר הזמן של הגר"א?

שלום וברכה, הנכון במקרה זה הוא שבקריאת שמע הראשונה (בזמן שיוצאים גם לדעת המגן אברהם) לכוון על תנאי שאם ההלכה כמגן אברהם ואתה לא יוצא ידי חובה בקריאת שמע השנייה (בזמן שיוצאים בו רק לדעת הגר"א) אזי אתה יוצא בקריאת שמע הראשונה. ואם הלכה כגר"א ואתה יוצא ידי חובה בקריאת שמע השנייה אזי כוונתך לצאת ידי חובה בקריאת שמע השנייה ולא בראשונה. וכאשר אתה קורא קריאת שמע בפעם השנייה עם הברכות ותפילין תכוון כנ"ל שאם הלכה כגר"א אתה יוצא ידי חובת קריאת שמע כעת, ואם הלכה כמגן אברהם אז כבר יצאת ידי חובה ואתה אומר שוב קריאת שמע כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. כך נכון לכוון. אך מעיקר הדין אתה יכול לקרוא פעמיים קריאת שמע בלי התנאי הזה ואתה יוצא ידי חובה. הרחבה: מי שעתיד להתפלל לאחר זמן קריאת שמע של חישוב שלש שעות מעלות השחר (המכונה זמן מגן אברהם), ויכול להספיק לפני התפילה לומר קריאת שמע בזמן המגן אברהם, יש לו לעשות זאת (ביאור הלכה מו סע' ט, ד"ה 'ויוצא בזה'). ולכתחילה יאמר את שלשת הפרשיות של קריאת שמע. אך אפשר גם להסתפק באמירת פרשה ראשונה. וניתן גם להקל ולומר רק את הפסוק הראשון (ראה מ"ב מו לא). ולא חייב בקריאה הראשונה בזמן המגן אברהם להניח תפילין, אלא יכול להניח תפילין לפני שיקרא קריאת שמע עם הציבור (בזמן קריאת שמע לדעת הגר"א), משום שרוב העולם נוהג כהגר"א שמחשב את השלש שעות מהנץ (הליכות שלמה ז יב). באופן הנ"ל שקורא קריאת שמע לפני התפילה יש חסרון בכך שלא קורא קריאת שמע עם הברכות. ודעת הגר"א שאין לומר קריאת שמע לפני הברכות (ראה ביאור הלכה מו ט, ד"ה 'כי לפעמים'). ומנהג הגר"א היה לומר לפני פסוקי דזמרא רק "ה' אלקינו ה' אחד" (מעשה רב יא). וכפתרון לבעיה זאת כתב הגאון רבי עקיבא איגר (סי' מו סע' ט) שיקרא קריאת שמע על תנאי וז"ל: "לענ"ד בירא שהצבור יעברו זמן קריאת שמע יכוין בדרך תנאי אם יעברו יהא יוצא בזה ואם לא יעברו לא יצא בזה כמ"ש הב"י סימן תפ"ט לענין ס"ע". אולם המשנה ברורה (סע' ט שם) לא כתב שצריך לקרוא קריאת שמע על תנאי. וכן המגן אברהם לא הזכיר תנאי זה. יש מי שפקפק שלא מועיל תנאי בכוונה במצוות (עונג יום טוב סי' ב וסי' ג) או שלא מועיל תנאי במצוות דאורייתא כי אין ברירה בדאורייתא (דעת תורה סי' מו). אך הפוסקים העמידו את דברי רבי עקיבא איגר, שמועיל תנאי כזה (ראה הליכות שלמה פ"ז הע' כ, תשובות והנהגות ח"א סי' נד). אמנם מצד אחר יש מקום לומר שלא צריך תנאי: כתב התשובות והנהגות (ח"ד סי' כא) וז"ל: "דהנה העלה בהעמק שאלה (צ"ג) דכל מצוה שחוזרין ועושין אותה יש לו קיום מצוה גם בפעם השניה אף שאינו חיוב, (וגם בק"ש כן עיין מוע"ז ח"ד שכ"ה). ולפי זה נראה דאפילו יוצא בקריאתו הראשונה, מ"מ יכול לברך אח"כ ולקרוא ומועיל לקיים המצוה, וכמו בסוכה וציצית שמברך אח"כ אף שכבר יצא יד"ח. ולפ"ז יכול לקרוא פסוק ראשון או פרשה ראשונה ויוצא, וכשיאמר אח"כ בברכותיה תוך זמן ק"ש יקיים המצוה בשנית, בהידור ובברכה, דברכת אהבה רבה מועיל לק"ש שאומר עכשיו כיון שמקיים בזה עוד פעם המ"ע, ויתכן גם דמועיל לק"ש דמעיקרא להחשיבו ק"ש בברכותיה, וכמ"ש. ונראה לבאר טפי, דהנה העלה ה"קרית ספר" בהלכות ק"ש פ"א שגדר החיוב במ"ע דק"ש הוא לקבל עליו עול מלכות שמים בקריאת שמע כל יום, ואמנם יוצא יד"ח ק"ש דאורייתא בפסוק ראשון דשמע ישראל, אפ"ה בקריאת כל הג' פרשיות מקיים מצוה מדאורייתא, וכן מוכח לשון הרמב"ם פ"א דק"ש שכל הג' פרשיות בכלל ק"ש, וכשקורא בבוקר ומכוין לצאת אפילו אמר שמע ישראל לבד יצא, וכשאומר אח"כ כל הג"פ למצוה קיומית הוה מן המובחר, ולפ"ז אין צריך לתנאי אלא מקיים חיובו בקריאת פסוק ראשון, ואח"כ יקיים מן המובחר. כדמצינו זה במצה דליל פסח, דבתחילה בוצע על שלימה ואוכלו להמוציא, ואח"כ מקיים מצות אכילת מצה בפרוסה דהוי מצוה קיומית, וא"ש פשטות הרמ"א דקורא ק"ש בלי תנאי". אולם סיים שזה לימוד זכות אבל יראי ה' המדקדקים במצות יקראו על תנאי ע"ש. יש לציין לדברי המנחת אשר (כללי המצוות סי' י אות יב) שסבור שבכל מצוות שבדיבור לא צריך כוונה למצווה, אלא די בכוונה למהות העניין. וכך כתב לגבי מצוות קריאת שמע: "והמכוין בקריאת שמע לקבל עול מלכות שמים לא התכוין לטעם מצות קריאת שמע אלא למהות המצוה שהיא קבלת עול מלכות שמים... והמכוין למהות המצוה עיקרה וענינה הו"ל כאילו כיוון למצותה. והסברא בזה פשוטה דכבר נתבאר לעיל דכל גדר הכונה במצוה למ"ד מצות צריכות כונה אינה אלא לשויה מעשה מצוה ולהוציאה מכלל מעשה הרשות, ומכיון שכן מסתבר דכאשר מכוון הוא לקבל על עצמו עול מלכות שמיים בקריאת שמע ודאי שדי בכונה זו לשויה מצוה והלא זה כל ענינה ומהותה של קריאת שמע ומשום כונה זו נצטוינו בקריאה זו. וכך בכל מצות שבדיבור שכל מהותן במה שנאמר בהן" ע"ש. נראה שאין לחשוש שבקריאה השנייה צריך לכוון על תנאי שאם כבר יצא, אזי הקריאה היא לא מהתורה כדי שלא יעבור על בל תוסיף. שהרי תוספות (ראש השנה טז:, ד"ה 'ותוקעים') ביארו שאין בל תוסיף בקיום מצווה פעמיים. ונראה שמעיקר הדין אין צורך לתנאי גם בפעם הראשונה שהרי לפי התשובות והנהגות המובא לעיל, גם מי שקרא קריאת שמע ללא הברכות, אפשר שהקריאה השניה עם הברכות תתקן את הקריאה הראשונה ותחשיבה כקריאה עם הברכות. ולדברי המנחת אשר (כללי המצוות, שם) נראה שאף פעם לא צריך לכוון למצוות קריאת שמע, לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה, אלא קוראים ומתכוונים לקבל עול מלכות שמים ודי בכך. מה שכתבנו לכוון בתנאי שאם אתה לא מקיים מצוה דאורייתא אזי אתה קורא קריאת שמע כקורא בתורה - כך דעת המ"ב (סי' ס ס"ק ד), וע"ע בביאור הלכה שם (ד"ה 'ונ"ל שטוב'). כל טוב!