אני בא ממשפחה דתייה ואני בעצמי דתי משתדל להתפלל 3 תפילות ביום ומניח כל יום תפילין שומר כשרות ושבת. אבל בזמן האחרון החיים שלי הדרדרו מצאתי את עצמי לבד בלי חברים(אני רק בן 15) ובמשך חודשיים כבר אני יושב לבד בבית עם עצמי ולא מקבל מאף אחד שיחות הודעות או מדבר איתי בכללי מה שהכניס אותי לידכאון. ולפני כחודש מרוב הדיכאון והבדידות הייתי בטלפון בשבת וכמובן שהצטערתי על זה מאוד ואני כבר נקי מזה 3 שבתות אבל רציתי לדעת איך אני מתקן את זה לגמרי ולא עובר על כרת תודה רבה.

לשואל, שלום וברכה! בתשובה על עוונות יש ארבעה שלבים: א. "עזיבת החטא", כלומר, הפסקה מוחלטת של העוון. ב. חרטה על המעשה, כפי שניכר ממכתבך. ג. וידוי לפני ה' על המעשה. את זה ניתן לומר בברכת "סלח לנו", או בווידוי שאחרי תפילת העמידה. ד. קבלה לעתיד, כלומר, החלטה חזקה שלעולם לא תחזור על המעשה (רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ב הלכה ב). הבעיה היא שהרבה פעמים ה"קבלה לעתיד" היא הבטחה ללא כיסוי. אמנם כרגע אתה בצער וחרטה גדולים על המעשה, אבל קשה לדעת האם מצב הרוח הדכאוני שלך לא יחזור ויחד אתו תחזור התחושה של צורך עז להתעסק בטלפון בשבת. לכן, כדאי שההחלטה העתידית תהיה בשילוב של משהו יותר משמעותי שייתן תוקף להחלטה שלך ויחזק אותך במסלול החדש והמתוקן. לכן אני מציע שני דברים: האחד, זה לקבוע למשך תקופה מסוימת בכל שבת זמן מה של לימוד הלכות שבת. יש הרבה ספרים מתאימים ("שמירת שבת כהלכתה", "אורחות שבת", "ילקוט יוסף", "מנוחת אהבה", "פניני הלכה", ועוד), ואפשר לבחור אחד מהם. זה גם יחזק אותך בעמידה בהחלטתך, וגם יהיה "תשובת המשקל", כלומר, התחזקות כללית בשמירת השבת שתהיה כפרה על המעשה (אגב, לעניין חומרת המעשה, לפי רוב הדעות עיסוק בטלפון בשבת איננו איסור "כרת" כפי שכתבת אלא עבירה מדרבנן, שזה גם כן חמור, אבל לא באותה דרגה). הדבר השני הוא לחשוב מה היו הגורמים לנפילה שלך ולחשוב איך אתה ניצל מהם. חז"ל אמרו "לא העכבר גנב, אלא החור גנב". כלומר, העכבר החליט לגנוב אוכל ולשים בחור, אבל אם לא היה חור - לא היה לו איפה להחביא את הגניבה ואולי הוא לא היה גונב. זה ביטוי שמשמעו - כדי לפתור בעיה מהשורש צריך לחשוב על הנסיבות הרחבות שהובילו אל הבעיה. אתה מתאר מצב, שאולי החריף בחופש הגדול, של בדידות ודיכאון. זו תופעה די נפוצה בעידן של היום: דווקא אמצעי התקשורת היעילים-לכאורה, הטלפונים הניידים שכל כך קל לתקשר בעזרתם, החליפו את המפגש והשיחה פנים אל פנים, את משחקי החברה הפשוטים, ואת התחביבים הישנים. קבוצת אנשים נמצאת באותו חדר, ובמקום לשוחח זה עם זה כל אחד עסוק בנייד שלו עם משהו בקצה אחר של העולם. ככה נהיית תלותי בקבלת הודעות מחברים, ואם לא קיבלת הודעות אתה "משתגע". כמובן בשבת זה יותר קשה, ובמקום שיום השבת יהיה יום מנוחה ושמחה זה נהיה קצת כמו עונש. אני מציע לך לשוחח עם ההורים מה הפתרונות האפשריים למצב הזה, איך אתה יכול גם לחזור ליחסי חברה טובים וגם מצד שני לפתח תחביבים אישיים שלך שתוכל לעסוק בהם בשעות הפנאי גם בלי הטלפון הנייד. וכך תזכה ל"תשובה מאהבה", שלא רק מתקנת את החטא אלא גם שמה אותך במקום יותר טוב מזה שהיית, גם מבחינה תורנית וגם מבחינה אישית וחברתית. בהצלחה רבה!