שלום הרב, לפני שנתיים הייתי בשיחת עדות של ניצול שואה. הייתי צריכה לצאת מהשיחה באמצע, והוא עצר את השיחה ושאל אותי לאן אני הולכת. כמובן שהתביישתי מאוד שזה נעשה ככה מול כולם, ולא ממש הצלחתי לענות לו. לקראת יום הכיפורים אני בהתבוננות פנימית, ועלתה לי המחשבה שהוא כנראה נפגע מכך שיצאתי באמצע העדות, כי זה יכול להיראות כאילו לא אכפת לי. מצד שני, זה אדם שלא ראיתי מאז ואני לא יודעת אם הוא באמת נפגע או בכלל זוכר את האירוע (או אם יש לי אפשרות ליצור איתו קשר), ואני לא יודעת אם יש צורך או תועלת להעלות את האירוע בפניו. אשמח לקבלת הסבר בנושא. תודה!

שלום וברכה, אין שום צורך לנסות למצוא את האדם. תנוח דעתך. לא עשית משהו לא בסדר. לפעמים אדם צריך לצאת באמצע שיחה. זה קצת לא נעים למי שמדבר, אבל כך דרכו של עולם. מכיוון שלא יצאת סתם אלא היית צריכה לצאת, אין עלייך אשמה. ועוד, אף אם נניח שכן יכולת להתעכב עד סוף השיחה ולא היית ממש חייבת לצאת באמצע, נראה שבכל זאת אין שום צורך לחפש אותו כדי לפייסו. שהרי ברור שהוא כבר שכח את העניין. יתכן שלפייס אותו כעת לא ישמח אותו, אלא רק יזכיר לו את העניין ואולי יהיה לו קצת לא נעים. גם זו לטובה, ומהסיפור שלך אנחנו כולנו לומדים כמה יש להיזהר כשבידינו הדבר, לא לצאת משיחות של אנשים. ברכה והצלחה ובשורות טובות! הרחבה: ידוע שנחלקו רבי ישראל סלנטר והחפץ חיים אם אדם דיבר לשון הרע על חברו, והחבר לא יודע שדיברו עליו לשון הרע, האם נכון לפייס אותו. דעת החפץ חיים שיש לבקש ממנו מחילה בכל מקרה אף אם כעת הוא ישמע שדיברו עליו לשון הרע וקצת ייפגע מכך. דעת רבי ישראל סלנטר שאין לבקש ממנו מחילה משום שאין לגרום לו צער לטובת הפיוס של מי שדיבר עליו. הארכנו בזה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/135294 לפני כמה שנים פנתה אשה ברדיו אל הרב חיים אידלס שליט"א ואמרה לו שהיא פגעה במורה שלה עשרים שנה קודם. האם עליה לבקש מחילה. הרב אידלס השיב לה על פי דברי רבי ישראל מסלנט שלא לבקש מחילה מהמורה שמן הסתם כבר שכחה וזה רק יצער אותה עכשיו. (והוסיף שלפעמים סבו רבי רפאל לוין והרב יעקב אדלשטיין היו מורים לבקש מחילה במקרים כאלו, כאשר הפוגע מרגיש שיש עליו קפידא משמיים). עכ"ד. ואף שיש לחלק שרבי ישראל מסלנט דיבר על מקרה שהאדם לא יודע כלל שדיברו עליו לשון הרע, ואילו כאן בעניננו (במקרה של המורה או המרצה הניצול שואה) הנפגע ידע שפגעו בו. מכל מקום נראה שזה אותו עיקרון (כדברי הרב חיים אידלס) שאין לפייס אדם אם ייגרם לו צער מכך. הערת הג"ר שלמה הירש: "יש סברא גדולה בדבריך, אבל לענ"ד לפחות מדת חסידות לבקש מחילה, והסברא שיגרום לו צער אינה שייכת בכל מקרה רק במקרים מסויימים, ובמקרה זה נראה לענ"ד שאין לחוש לזה. בכל זאת מדינא נראה שאין חיוב משום שאין בכל פגיעה כ"כ לפי האמת, אבל כיון שיתכן שהוא מקפיד יש בזה מדת חסידות". עכ"ל.