איך יתכן להקריב את כל קרבנות החובה בשלושת הרגלים של כל עם ישראל בחצר משכן כל כך קטן?

לשואל שלום וברכה! שלושת הרגלים נועדו לקבץ את עם ישראל המפוזר ברחבי הארץ. כאשר עם ישראל היה במדבר סיני, כנראה לא הייתה כלל מצוות עלייה לרגל (רמב"ן דברים יב,ח וראה גם דבריו שם טז,א וטז,יא). כאשר המשכן היה בשילה, התחיל כבר חיוב עלייה לרגל, כפי שמסופר על אלקנה וחנה (שמואל-א א,ג ובמפרשים). אם כי, מדברי חז"ל (ילקוט שמעוני שמואל רמז עז) מתברר שמצווה זו לא קוימה במלואה בימי השופטים. גם התיאור של חנה המתפללת בסמיכות לעלי, ולא בעזרת נשים נפרדת, מצביע על כך שהעלייה לרגל לא הייתה המונית, ואכמ"ל. בכל אופן, הבה ננסה להעריך את האפשרות שחצר המשכן תכיל את כל ישראל. אינני יודע מה היה גודל חצר המשכן בשילה. ההרחבה ל"בכל הרואה" נאמרה על אכילת קדשים קלים, ולא על אכילת קדשי קדשים והקרבת קדשים קלים (מגילה פ"א מי"א). יש מפרשים שכתבו שבשילה היו קלעים כמו קלעי המשכן (פסקי הרי"ד זבחים קיח ע"א; ריטב"א מגילה ט ע"ב; שושנים לדוד במגילה שם), אבל אינו מן הנמנע שהרחיבו את העזרה והכינו קלעים חדשים. גם אם נניח שמדובר בחצר בגודל חצר המשכן במדבר סיני (5000 אמות מרובעות), קשה לדעת במדויק את השטח הפנוי בה (תלוי בגודל האמה, דעות שונות על גודל המזבח וגובהו, ומכאן גם אורך הכבש). לפי חישוב מינימלי היו 1000 מטר מרובע פנויים (בניכוי המשכן עצמו והמזבח והכבש וסביבתו הקרובה), ולפי חישוב מקסימלי היו 1500 מטר מרובע. זה מספיק לכמה אלפי אנשים (לגבי הצאן, קרוב לוודאי שרוב עולות הראייה ושלמי החגיגה הובאו בשותפות, ראו תוספתא חגיגה פ"א ה"ו, ואכמ"ל). ההקרבה נעשית בכל שעות היום, ששה ימים בשבוע (הל' חגיגה פ"א ה"ח). אם כן, לששים ריבוא צריך שכל אחד ישהה בעזרה 10 - 15 דקות בערך. מסובך, אבל אפשרי.