שלום לכבוד הרב האם יש להגיד הלל על הנס שקרה בלבנון שאויבינו התפוצצו? תודה רבה מראש

שלום וברכה, חשוב להודות לה' על הנס והסייעתא דשמיא בהתפוצצות אויבינו. טוב לומר מזמור לתודה או נשמת וכדומה. כן יאבדו כל אויביך ה'. אמנם אין לנו לתקן יום טוב ממש ואמירת הלל אלא ביום כמו יום העצמאות ויום ירושלים שבו נעשו ניסים שעם ישראל נושע מעבדות לחרות וממיתה לחיים (קול מבשר ח"א כא על פי החתם סופר). הרחבה: נראה שמותר גם לומר את פרקי ההלל כדי להודות ולשבח את הקב"ה על הנס. אף שיש לדון, שלכאורה יש בכך שתי בעיות: א. "הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף" כמבואר בשבת (קיח:). ב. לכאורה אין לשמוח באיבוד בריות של הקב"ה, כפי שמצינו במדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה". ויש להשיב: א. אין בכך בעיה משום שאומרים את ההלל על הנס. ובודאי שאם זה נאמר בדילוג אין לחשוש. ראה יביע אומר (ח"ה או"ח לה, אות ה) שהביא שהרב משה צבי נריה סבר שיש לומר את ההלל ביום העצמאות בדילוג כדי שלא להיחשב כמחרף ומגדף. היביע אומר לא חשש לכך, שאם זה נאמר על הנס יום אחד בשנה אין בכך בעיה. עכת"ד. פשוט שאם אומרים את ההלל בשעת הנס גם יהיה מותר מאותה סיבה. ב. אין בכך בעיה אם זה נאמר לאחר שנאבדו הרשעים. רק בשעה שהרשעים נהרגים אין לומר שירה. כך הביא היביע אומר בשם החיד"א. על פי זה כתב היביע אומר (ח"ו או"ח מא) שאין בעיה לומר הלל ביום העצמאות מסיבה זאת, וז"ל: ולכאורה י"ל עוד לפמ"ש מרן הב"י א"ח (סי' ת"צ), שכ' השבולי הלקט בשם מדרש הרנינו, שהטעם שאין אומרים הלל בשביעי של פסח, לפי שאז נטבעו המצרים בים, וכתיב בנפול אויבך אל תשמח. ע"כ. וכ"ה בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא כט). וע"ע בס' המאורות (סוף פסחים). ע"ש. ולפ"ז בנ"ד שע"י המלחמות נהרגו רבים מבני ברית ומשאינם בני ברית, אין לומר שירה. וההלל שאומרים בימי חנוכה, היינו על נס פך השמן. (וכמש"כ לעיל אות ב). וכן מוכח ממ"ש בפסיקתא רבתי (פ"ב), ולמה מדליקין נרות בחנוכה, אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי כ"ג את מלכות יון, נכנסו לבהמ"ק ומצאו שם שמנה שפודין של ברזל וקבעום והדליקו בתוכם נרות. ולמה קורין את ההלל, מפני שכתוב אל ה' ויאר לנו. ע"ש. נמצא שאמירת ההלל אינה על הנצחון אלא על נס פך השמן שהאיר להם כל שמנה. איברא דהמהרש"א בח"א (ברכות ט:) הקשה על מ"ש האחרונים בשם המדרש שאין אומרים הלל בשביעי של פסח משום שאמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, והרי הכא אמרינן להיפך שלא אמר דוד הלל אלא עד שראה במפלתן של רשעים, ובפ"ב דערכין (י) אמרינן טעם אחר דלכך אין אומרים הלל בפסח אלא ביום ראשון, משום שאין חלוקים בקרבנותיהם. ע"כ. ויש להוסיף ממ"ש במגילה (טז) דהא דכתיב בנפול אויבך אל תשמח, ה"מ בישראל, אבל בעכו"ם לא. ע"ש. וע' למרן החיד"א בס' ראש דוד (פר' בשלח דנ"ד ע"ג) שכ', דהא דאמרינן (סנהדרין לט:) מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, ה"מ בעידנא דריתחא באותה שעה שנידונים, אבל אחר שנגמר הדין ונגלה הנס שרי לומר שירה, וגם דוד לא אמר שירה אלא לאחר מפלתן של רשעים. ע"ש. ולפ"ז אכתי י"ל שירה מדי שנה בשנה". על דברים אלו כתב לי הג"ר שלמה הירש: "לגבי ב' מסכים. לגבי א' אני חושב שאף שמסתבר שאין איסור מדינא אם אומר שלא בצורת הלל, מ"מ ראוי לומר דברים אחרים כמזמור לתודה או נשמת, שאין ראוי להתחכם לומר הלל במקום שהתורה לא אמרה לומר הלל, שאם כך אמרה תורה סימן שאין כאן מקום להלל, אלא להודאות אחרות, וכך נהגו בהרבה מקרים של ישועות לומר דברים אחרים. ומה שהבאת לגבי יום העצמאות שם יש שסברו שצריך לומר הלל מדינא וחשו לדעות אלו". עכ"ד. על פי דבריו כתבתי למעלה שטוב לומר מזמור לתודה או נשמת ולא את פרקי ההלל. [לאחר שזכינו לנסים הגדולים בהתקפה המוצלחת על איראן והשמדת הכור האיראני בסיון תשפ"ה שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם היה מקום לברך שהחיינו או הטוב והמטיב, ואמר שכן. שאלתי אם הרב עצמו בירך. והוא השיב: "אנחנו אמרנו הלל הגדול". שאלתי מדוע הרב לא בירך? והשיב: "אנחנו הודינו בדרך הזאת". שאלתי מי שמברך מה עדיף שיברך שהחיינו או הטוב והמטיב, והשיב שאינו יודע. וראיתי בקונטרס 'כי עמנו א-ל' שכתב הרב יהושע כץ שכתב שמו"ר אחיו (הרב יעקב כץ) בירך הטוב והמטיב על הנסים באיראן והוסיף שברור לו שהיה צריך לברך. והרב יהושע כץ כתב שהוא מצטער שהוא לא בירך הטוב והמטיב. ידוע שהרב שמואל אליהו ועוד רבנים הורו לברך הטוב והמטיב].