- הלכה
- שאלות כלליות
שאלה
כבוד הרב, תורתינו הקדושה איננה אוסרת סמים, לעניות דעתי "קח לך סמים" מעצם קיום המשפט מחייב אישור, אבל בקונטקסט הנכון.
שהוא: אם זה תורם לעבודת השם באופן שאי אפשר היה בלי, זה לדעתי מותר ואף רצוי! כמו למשל שהסמים המוזכרים באו לשם עניין ספציפי. לכן אדם שעצוב לו ורוצה לכוון ליבו לשמחה ולא יכול בדרך אחרת למה שלא יעשן חשיש לפני תפילה אם אכן זה עוזר לו? (לדוגמא). כבוד הרב אכן נגע בנקודה רגישה שהיא: האדם מפתח הרגלים ותלות, ולכן יש לאזן עישון זה שלא יבוא לכדי התמכרות, אבל אין לאוסרו!
המשפטים איש איש באמונתו יחיה, וגם, חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גם כי יזקין לא יסור ממנה. מראים לנו שיש מקום לעישון במצבים ספציפיים ואם אדם אוהב זאת יש להתיר לו כמו ביין! אך אין להגיע למצב שזה מפריע בתפילה, ואם זה תורם לאדם בזמן תפילתו? מי אנחנו שנגיד לו "לא"?
השם יתברך ברא כל דבר שנהנה ממנו לפי מידה ובדרכו, אפילו החזיר יכול להוביל אדם לרצות לטעום טעמו ובכך ליצור חיפוש, שהיה דרוש לאותו אדם, עד להבנה שהשם כבר דאג גם לזה, בצורה כזו שיש לכל חיה לא כשרה, מקבילה כשרה בטעם.. רק שאפילו לשם חיפוש זה טוב קיומו של חזיר. ולכן חשיש יש לאוסרו רק בזמנים שיש חשש מזה גרידא. כגון שדג קוד מותר אבל חזיר אסור... מה שאומר ש"טעם" החזיר מותר אבל החזיר עצמו אסור. כי ה"טעם" בעצמו אכן נמצא בחיה כשרה.
המציאות שלנו משתנה, והשם מצפה מאיתנו שנכניס את אהבתו גם בדברים "החדשים" המופיעים במציאות, הדבר הנכון לעשות לעניות דעתי זה למצא את אהבת השם בבריאה זו ולכוונה לזמן הנכון עם מחשבה על העתיד.
כל מה שאסור לנו נכתב בצורה המאפשרת הבנה שזה אסור. כי מה שלא יש מקום לחפש את אהבת השם שם, לא להתייאש ולנסות להסביר למה זה לא בסדר, רק בכדי לתת תשובה. אתם הרבנים שלנו, תפקידכם הינו לא לאסור את המותר אלה להבין איך אהבת השם מתבטאת בקיום הדבר, ולכוונה. ועוד צד שברצוני להאיר: כרגע המצב הוא שעם ישראל בחלקו אוהב לעשן, הלכה האוסרת על כך אינה תתקבל על ידי המעשנים ורק תגרום לצער בשמיים מעצם קיום ההלכה ואי התחשבות בקיום המשפט "צדק צדק תרדוף". הלכה אשר אינה נותנת אהבה ופתרון לשני הצדדים בעניין שאין עליו איסור ברור מהתורה, אינה באמת עושה כבוד לשמיים, זה כמו לתת למלך כבוד אבל לזלזל במה שהמלך מולך עליו. הכח שלנו ליצור הלכות הינו עצום עד כדי כך שאפילו בת קול איננה נחשבת כתשובה מחייבת, כח זה ניתן לנו למען שנוכל -כן- להתאים את התורה לזמן ולבני האדם באותו זמן, אם כל הלכה הייתה אך ורק לשם שמיים לא היה צורך לתת לנו כח זה מלכתחילה, היינו רק צריכים להבין, ללא יכולת יצירה של הלכות בבתי דינינו. היות ויש לנו את הכח יש גם להבין למה ניתן לנו כח זה. זה נכון שהשם רוצה את טובתינו תמיד, ונכון שהלכה התואמת הלך רוח זה אכן יכולה לשקף את השם יתברך, אבל לאסור דבר שכבר נעשה על ידי עם ישראל שלא נאסר באופן ברור בתורה זה קצת לזלזל בברואיו. אוהב אותכם המון!
אני.
תשובה
יש לחלק את הדברים לכמה שאלות
1. האם מותר להשתמש בסמים כאמצעי לעבודת ה'?
2. האם האמירה שהקב"ה ברא כל דבר כדי שנהנה ממנו - זו אמירה נכונה או שהיא לוקה בחסר?
3. מה תפקיד הרבנים?
4. מהי רדיפת הצדק?
אתחיל מהשאלה השלישית בנוגע לתפקיד הרבנים.
נראה לי שמי שיודע מה תפקיד הרבנים, הוא סמכות יותר עליונה מהרבנים. ואני תמה איך מי שעומד במעלה גבוהה יותר מהרבנים עד שהוא מורה להם את דרכם הנכונה, שואל שאלות שאפילו רבנים אמורים לדעת לענות עליהם...
ולתשובה יותר עניינית. תפקיד הרבנים הוא עניין עמוק ומורכב. ופעמים שאכן רבנים מסתפקים מה תפקידם, אז הם ניגשים לרבותיהם גדולי הדור והעדה כדי לשמוע מהם מה תפקידם בעת כזו או אחרת. המחשבה שלצערנו מצויה היום שכל אחד יכול להגיד מה תפקיד הרבנים – היא טעות עמוקה ויסודית ונכון יהיה לעיין בה. ממילא גם שאלת הרדיפה של הצדק צריכה להיעשות מתוך התפקיד הנכון שמוטל על רבנים בנוגע לשאלות שונות ובהם גם השאלה הזאת.
בנוגע לשאלה השנייה-
ההנחה שהקב"ה ברא כל דבר כדי שנהנה ממנו איננה נכונה. הרי מאכלות אסורות - הן אסורות ולא ניתנו כדי להינות מהם אלא במקום של פיקוח נפש, או לא דרך אכילה כגון להסתכל על בעלי חיים האסורים באכילה. זה כמובן לא ממין העניין הרי השאלה לא עסקה בלהסתכל על הסם.
הטעות נובעת אולי מכך שאומרים רבותינו שכל מה שאסר הקב"ה התיר לנו דוגמתו, אבל אז מדובר על משהו שונה ולא על אותו דבר. האם התורה התירה לנו משהו שיש לו דמיון לסמים? האמת היא שלא רק התירה אלא אפילו חייבה כגון 4 כוסות בליל הסדר ו'מיחייב איניש לבסומיא בפוריא' שאף אם לא ניכנס כרגע לכל הבנת המצווה של התורה, אבל ודאי שמדובר בשמחה שמגיעה מכלים גשמיים חומריים וודאי שמצאנו היתר כזה בתורה, אבל אין זה אומר שכל סוג של חומר הוא מותר.
ועכשיו לגבי עצם העניין. אינני מומחה בתחום כלל ועיקר, אבל נדמה שכך אומרים המומחים, וזה מן המפורסמות ולא צריך להיות מומחה גדול להבין שרבים מתקשים לקחת את הסמים במידה שלא תגרור הסלמה והחמרה שאחריתה מי ישער. ולעיתים גם מעט עלול לעשות נזק גדול. לכן האחראים על התחום בניהול המדינה ובמדינות רבות - אוסרים את הדבר מכל וכל ובודאי ממליצים מאוד להתרחק ככל האפשר. יש מחלוקת במדינות המתירות יותר האם זה גורם נזק או דווקא מוריד את המתח והמומחים צריכים להחליט בדבר הזה, וכפי המפורסם הם נוטים מאוד לחשוש לנזק גדול. זה לא משהו בשביל הרבנים להכריע בשאלות כאלה, אלא לתמוך את המומחים שמבינים בעניין. כפי שאכילה ביום הכיפורים נעשית אחרי התייעצות עם רופא - כך גם השאלה הזאת צריכה להיות אחרי התייעצות עם מומחים. ודווקא אלו שממונים על שלום הציבור - הם המומחים העיקריים והרבנים כדרכה של הלכה מורים לשמוע בדבר למומחים. ואם בדבריהם יש מקום להחמיר כדי למנוע סכנות ובעיות, אז בודאי שאנחנו סוברים שצריך להחמיר, גם אם התרבות המערבית מקילה לעיתים כי אינה יכולה לעמוד בפרץ. אבל כל מי שיראת ה' נגעה בליבו לא מעוניין להיכנס למקומות סכנה ולכן גם אם רק ימליצו שלא להשתמש – אנחנו נחזק מאוד את החיוב ללכת אחרי ההמלצות.
ולגבי עצם שאלת האיסור הלא כבר אמרו רבותינו 'סכנתא חמירא מאיסורא' – סכנה חמורה מאיסור. לכן דבר שהמומחים אומרים שהוא מסוכן – איסורו חמור יותר מאיסור.