האם יהיה נכון להסיק שיום בריאה הוא יום לכל דבר כמו היום 24 שעות והבורא דחס את הזמן (מיליוני שנים) לתוך יום (כי הזמן הוא מימד עם תכונת גמישות נמתח ומתכווץ) כמו שדוחסים קרטון גדול לתוך קרטון קטן?

שלום וברכה, הרבי מלובביץ כתב בכמה אגרות (ראה למשל אוצר אגרות קודש עמ' 233-235) שאין מקום לומר שהימים המוזכרים בששת ימי בראשית אינם ימים של 24 שעות כמו הימים שלנו. לדעתו אמירה כזאת היא עיקום משמעות הפסוקים. ומה שכתבו המדענים ש"מוכח" שהעולם קיים מליארדי שנים – הרבי הסביר שאין בדבריהם שמץ של הוכחה אמיתית. באגרותיו הוא מפרט מדוע אין הוכחותיהם נכונות כלל. לעומת זאת כמה גדולים כתבו שהימים שבששת ימי בראשית אינם בהכרח באורך של יום שלנו (24 שעות). חלק הגיעו למסקנה הזאת על פי פנימיות התורה. וחלק הגיעו למסקנה הזאת משום דברי חכמי המדע שכתבו שמוכח שהעולם קיים מליארדי שנים (ראה למשל בן איש חי בספרו תורה לשמה סי' תקג, שמונה קבצים ח"א תקצד, רד"צ הופמן בראשית פ"ב, בתורתו של ר' גדליה נדל עמ' צ). מה שהצעת לפתור את הבעיה בכך שהזמן "מתכווץ" – יש גישה כזאת. כך טען ד"ר ג'ראלד שרודר שנכון להסתכל על זה כך, על פי תאוריית היחסות של איינשטיין. גישה זאת מכונה "Time Dilation". הרחבה: נצטט חלק מהמקורות שדיברו בכך. כאמור שיטת הרבי מלובביץ היא שאין שום הוכחה שהעולם קיים יותר ממניין השנים שאנו סופרים. וכן הוא רואה בטענה זאת עיקום הפסוקים. נזכיר כמה מכתבים של הרבי מלובביץ: "שאלה: האם אפשר לפרש שכל יום מששת ימי בראשית אינו כ"ד שעות אלא תקופה ממושכת, וכך ניתן יהיה לתרץ את הסתירה בין המדע לבין התורה בענין גיל העולם. תשובה: אי אפשר לקבל פשט זה (אף שאחדים מחוקרי ישראל במחילת כבודם טעו בזה), כי בזה תלוי ענין השבת, כי אחד משני הטעמים בשמירת שבת הוא, כי ששת ימים עשה וכו' וביום השביעי שבת וינפש, וזוהי ראיה פשוטה (נוסף על כמה ראיות והוכחות שיש על זה בתורת הנגלה והנסתר) אשר ששת ימים אלו הם כפשוטו ממש, וכמו שכותבים אנו בשטרות בשנה זו: שנת ה' אלפים ושבע מאות ושתים עשרה לבריאת העולם" (ממכתב מנחם אב תשי"ב - אג"ק ו עמ' רצו). "אחד הטעמים למצות שביתה ביום השביעי בכל שבוע ושבוע הוא "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". מזה מובן שששת ימי הבריאה הם ימים כפשוטם, ולא כאותם שרוצים לפרש שהכוונה לשש תקופות. וכן מוכח גם כן בכמה מקומות בדברי רז"ל, אשר ששת ימי בראשית היו ימים של כ"ד שעה כל אחד (ראה פרקי דרבי אליעזר פ"ג ואילך; מדרש רבה בראשית; סנהדרין לח, ב. ובכמה מקומות)... בהסיפור על דבר הבריאה נתפרש גם כן סדר הבריאה, אותם הנבראים ביום שלישי, רביעי, חמישי וששי, היינו שהמינים נבראו כל אחד ואחד בפני עצמו. וכפשוטו של מקרא, אשר הארץ הוציאה צמחים דגים ותנינים עופות חיות ובהמות, ואחר כך נברא האדם, ולא שנתפתחו זה מזה..." (ממכתב טבת תשי"ג- אג"ק ז עמ' קלג). "...הנסיון לפרש את הפרשה הראשונה בתורה המדברת אודות בריאת העולם, בצורה כזו שישתמע כאילו המדובר בעידנים ולא בימים ממש... פרשנות מעין זו לא רק שאין צורך בה, אלא שהיא פוגעת בעצם מצות השבת שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה! ברגע שמפרשים את המלים "יום אחד" בניגוד לפשט, הרי כל רעיון השבת כיום השביעי, המופיע באותו הקשר, מאבד את משמעותו המקורית. כל עיקר שמירת השבת מבוסס על ההצהרה הברורה והחד משמעית בתורה: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" - ימים ולא תקופות" (ממכתב הרבי - נדפס באמונה ומדע עמ' 44. תרגום מאנגלית). "מדהים הדבר שאלה שניסו לפרש את ששת ימי הבריאה במונחים של עידנים וכיוצא בזה, לא ראו כלל צורך להזכיר את הסתירה הקיימת בין פירוש מעין זה לבין הנוסח הקבוע של גט. ידוע היטב עד כמה מדקדקת ההלכה בענין גט. נוסח הגט מתחיל בקביעה חד משמעית של התאריך, המבוסס על זמן בריאת העולם (כלומר השנה הנוכחית היתה מופיעה כשנת חמשת אלפים שבע מאות שלושים ושלוש לבריאת העולם)" (ממכתב הרבי - נדפס באמונה ומדע עמ' 47. תרגום מאנגלית). "...לצערנו נמצאים פירושים כאלו גם בעוד ספרים, אבל מעקמים הם את הכתובים, מפני שבמחילת כבוד תורתם לא ידעו כדי צרכם ה"יסודות" עליהם נבנו השערות החוקרים השונים במדעים בהנוגע לתאריך הארץ. כי הידיעה והחקירה ביסודות אלו מוכיחה לשכל הבריא, שאינם אלא השערות, ורחוקים מודאיות, וכן הוא דעת בעלי המדע, וכמובא בספריהם הם. אף שמעלימים הספיקות שיש בהיסודות, בספרים הנלמדים בבתי ספר להמתחילים בזה. ולמותר להאריך ולהעיר על הראיה הכי פשוטה שששת ימי בראשית ענינם - של כ"ד שעות, כיון ששמירת יום השבת לאחרי ששת ימי השבוע קשור בזה" (ממכתב סיון תשט"ז - אג"ק יג עמ' קלז). עד כאן כמה מכתבים מהרבי מלובביץ בעניין זה. כעת נזכיר כמה מקורות בדברי המקובלים ובמפרשים שכתבו שלפחות יתכן לומר שהימים של ששת ימי הבריאה אינם בהכרח עשרים וארבע שעות כמו יום שלנו. כך כתב הבן איש חי (תורה לשמה תקג): "אותם השעות של ששת ימי בראשית אינם שיעור שעות של ימים אלו אלא הם ארוכים וגדולים שיעור זמן גדול כנודע". הרב שלמה אלישוב: "דע כי כל הששת ימי בראשית… היה אז שיעור הזמן ע"ד אחר לגמרי. כי ערך הזמן הוא לפי ערך מצב העולמות… והבן כי ישנו גם בזה סודות עמוקים" (לשם שבו ואחלמה, ספר הדע"ה, דרוש עץ הדעת, סימן ח). מרן הראי"ה קוק התייחס לכך בכמה מקומות. כך כתב בשמונה קבצים (תקצד): "להשוות סיפור מעשה בראשית עם החקירות האחרונות הוא דבר נכבד. אין מעצור לפרש פרשת אלה תולדות השמים והארץ, שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מליונים, עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעה"ח, וע"י איזה חזיון נדמה לו שצריך הוא לקבע חיי משפחה בקביעות ואצילות רוח, ע"י יחוד אשה שתתקשר אליו יותר מאביו ואמו, בעלי המשפחה הטבעיים. התרדמה תוכל להיות חזיונית, וגם היא תקפל איזה תקופה, עד בישול הרעיון של עצם מעצמי ובשר מבשרי...". ראה גם אגרות הראי"ה (צא), לנבוכי הדור (פ"ה). וכך כתב הרד"צ הופמן (בראשית פרק ב): "והנה, במקומות רבים, ובמיוחד בספר הזוהר, ניתן להיווכח, שאין להבין את הביטוי "יום", כפי שהוא בא בתיאור מעשה בראשית, כיממה הרגילה של האדם, זו בת עשרים וארבע השעות, אבל הכוונה היא ליומו של הקדוש ברוך הוא, יום שנמשך אלף שנה, דהיינו יום שנמשך תקופה בלתי מסויימת. ומאידך הוכיחו חוקרים רבים שאפשר להעמיד את מספר התקופות הגיאולוגיות הרבות על שש, כך שאפשר לזהותן עם ששת ימי בראשית. וטעמים לא מעטים מדברים בעד זה שלא להבין כאן את המלה "יום" במובנה המקובל, מה גם שעל כל פנים לא יכלו שלושת הימים הראשונים להקבע על ידי השמש, שנבראה רק ביום הרביעי, ואילו הביטוי "ויהי ערב ויהי בקר" וגו', אפשר לראות בו תיאור ציורי של יומו של הקדוש ברוך הוא כשהכתוב ידבר בלשון אדם. ואף יש המפנים תשומת לב לכך שייתכן וייתכן, כי סיבובי כדור הארץ על צירו היו בימי הבריאה אטיים הרבה יותר וכתוצאה מזה נמשך כל יום מימי מעשה בראשית תקופה ממושכת הרבה יותר מאשר היום. מתקבלת יותר על הדעת היא השערה אחרת, הנתמכת בצורה ברורה יותר על ידי דבריהם ז"ל בבראשית רבה, לפיה מדובר בפסוקה הראשון של התורה בבריאת עולם ראשונית, אשר ייתכן שהתקיימה לפני מליונים רבים של שנים. עולם זה חרב, ועל כך מספר פסוק ב, והוא נברא - תוקן מחדש על ידי הקדוש ברוך הוא בששה ימים, ותיאור מעשה בראשית שלפנינו מתאר בריאה מחודשת זו". ע"ש שהאריך בזה עוד. רבי גדליה נדל: "אין ספק שהכתובים לא התכוונו למשהו שהשכל מוכיח את היפוכו. כך אומרים אנו: ישנן הוכחות מדעיות רבות ושונות, בדרכים מדויקות שנבחנו על פי הניסיון, שמתרחשים בטבע תהליכים, שמאז שהתחילו להתרחש עברו מיליוני שנים. יש בדיקות רדיואקטיביות, ויש שרידים מאובנים שנמצאו, ויש בדיקות של שכבות גיאולוגיות, ושל העומק המשתנה של הנהרות, ועוד ועוד… אלא מה, בתורה כתוב "ששת ימים"? – בשביל זה כתב הרמב"ם את ספרו… ואם השכל מחייב כך, ודרכי הלשון מאפשרים זאת – חובה עליך לפרשו במשמעות מושאלת… בעניננו: מכיון שיש הוכחות שכליות משכנעות שהעולם קיים יותר מששת אלפים שנה – עליך לפרש ש'יום' בששת ימי בראשית פירושו תקופה. אין אתה יכול, ואסור לך, להשליך את השכל אחרי גוך" ("בתורתו של ר' גדליה", עמ' צא-צב).