אני לומדת במדרשת נשים פעם בשבוע ובין שיעור לשיעור נוהגות הנשים להישאר בבית הכנסת ולדבר. האם זה מותר לפי ההלכה? ומה עליי לעשות אם לא? להעיר להן? זאת כמות נכבדת של נשים.. בתודה מראש!

שלום וברכה, יש להן על מה לסמוך. רק שיזהרו לא לדבר דברי צחוק וליצנות שלא מתאימים לאווירת בית הכנסת וכל שכן שלא ידברו לשון הרע (עי' ערוך השולחן קנא ה, מנחת אשר). בהצלחה רבה! מקורות והרחבה: כתב השולחן ערוך (קנא א): "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה". הרי שאסור לדבר שיחה בטלה בבית הכנסת. כידוע רבים היום נוהגים להקל בכך. ערוך השולחן (קנא ה) כתב ליישב את המנהג, וז"ל: "ויש לתמוה על מה שעכשיו מקילים לדבר בבית הכנסת ובבית המדרש אחר התפילה כמה דברים של חול, ונעשה כהיתר. ונראה לי דסבירא להו כשיטת הרמב"ן שיתבאר, דבתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויות אפילו ביישובן לדבר שמוכרחין לכך. ואנחנו חושבים זה להכרח, כל אחד לפי עניינו." עכ"ל. וכעין דבריו כתב מסגרת השלחן על הקיצור שו"ע (יג א): "וצריך עיון על מה שנהגו עכשיו לדבר בבית המדרש ואין נזהרין בזה אפילו המדקדקים, ואפשר שלזה מהני תנאי שהתנו עליו מתחילתו, דאפשר שאין זה קלות ראש כל כך כמו אכילה ושתיה וליכנס בחמה מפני החמה דלא מהני עליהם תנאי בישובן כל זמן שלא נחרבו כמבואר במג"א סימן קנ"א סקי"ד ובחיי"א כלל י"ז". ובהליכות שלמה (יט א) כתב שהמקילים בשיחת חולין שהיא לצורך יש להם על מה לסמוך. ואם אפשר טוב להחמיר. ובהערה הביא שהביאור הלכה (קנא ד"ה אבל) כתב שמועיל תנאי אף בארץ ישראל גם בישובן. המנחת אשר הביא את דבריהם של ערוך השולחן ומסגרת השולחן וכתב: "ואף שכתב המגן אברהם (סימן קנ"א סק"ז) דשחוק וקלות ראש לא מהני תנאי, נראה דשיחת חולין בעלמא אינה בכלל שחוק וקלות ראש, ודברי ליצנות וקלות ראש ודאי שאסור. ועוד כתב במסגרת השלחן דאפשר שהקילו משום ביטול תורה כשם שהקילו באכילה ושינה. ויש לתהות ולפקפק בסברא זו דנראה טפי שאם יצטרכו לצאת מבית המדרש כדי לדבר שיחה בטלה מסתבר טפי שימנעו מכך ויוסיפו לעסוק בתורה, וצ"ע, והכל לפי הענין. וגם שנים מגדולי ההוראה בזמנינו, אריות שבחבורה הגאון רבי יוסף ליברמן והגאון רבי נתן גשטטנר זצ"ל דנו ביניהם בשאלה גדולה זו. בשו"ת משנת יוסף בעניני בית הכנסת (סימן כ"ח) ובשו"ת להורות נתן (ח"א סימן ו'), עי"ש. והגר"נ הביא שם את דברי הרמ"א (סימן קנ"ד סעיף ח' בשם תרומת הדשן): "ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה, כגון מטפחת של ספרים ושלחן שבבהכ"נ ומעילים של ס"ת, וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן, ואי אפשר ליזהר, לב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא, כדי שלא יבאו בני אדם לידי תקלה, ואף על גב דלא התנו כאילו התנו דמי". ועיין באריכות דבריהם, ועדיין צ"ע, ואשרי מי שיכול להחמיר בזה, ותהי משכורתו כפולה מן השמים". עכ"ל המנחת אשר. וראה בספר חפץ חיים (עשין אות ז) שביאר את החומרה של דברי שחוק וליצנות וקל וחומר לשון הרע בבית הכנסת.