בהמשך למענה שהרב השיב לשאלה שעוסקת בהבדל בין לימוד תורה לשמה לשלא לשמה, האם לימוד תורה שלא לשמה על ידי אבל בתוך השבעה תחשב כלימוד תורה האסור עליו או שיש מי שיתיר בדיעבד או משום קולא?

שלום וברכה! השאלה אינה ברורה – מה בדיוק הסיטואציה שבה האדם מעוניין ללמוד שלא לשמה. אבל בכל אופן, ההבדל בין "לשמה" ל"שלא לשמה" הוא במשמעות הרוחנית והערכית של המעשה, אבל מבחינה הלכתית אין חילוק בין לימוד תורה לשמה לבין לימוד שאינו לשמה. גם מי שלומד שלא לשמה, צריך למשל לברך ברכות התורה על לימודו. וכך גם לעניין אבלות – גם לימוד שאינו לשמה אסור בשבעת ימי האבל. (בשולי הדברים, אעיר על הניסוח שבשאלה, האם "יש מי שיתיר בדיעבד". זו טעות נפוצה בהבנת המושג "בדיעבד". "דיעבד" משמעו לאחר שדבר מסוים כבר נעשה. כך למשל בהלכות כשרות, ישנם מצבים מסוימים שבהם אסור לבשל באופן פלוני, אבל אם קרה שמישהו בישל באופן זה והדבר התברר רק לאחר שהמעשה נעשה, המאכל לא נאסר באכילה. אין משמעות לאמירה "להתיר בדיעבד" כאשר מדובר על פעולה שהאדם שואל אם מותר לעשות כך וכך, שהרי כאן מדובר בפעולה שעדיין לא נעשתה והאדם מעוניין לעשות אותה באופן יזום. כמובן ישנם לעיתים היתרים בהלכה משום שעת הדחק וכדומה, אבל אין זה "בדיעבד".)