שלום כבוד רב, אני מגדלת כלב מסוג פיטבול שמחוייב בסירוס על פי חוק כי הוא כלב שנחשב מסוכן. הוא כלב שחולץ מקרבות הגיע אליי פצוע בדקנו שבב והבעלים הקודם שלו ויתר עליו כשעשינו העברת בעלות הוטרינרית אמרה לי שאני חייבת לסרס אותו על פי חוק וכך עשיתי. לפני כמה ימים קראתי שזה אסור על פי ההלכה ואני לא ידעתי, אני כל כך מתחרטת על כך. האם זה נמחל לי?

שלום וברכה, בוודאי שאם את מתחרטת ומקבלת על עצמך לא לעשות שוב, (שזה עיקר התשובה) ה' מוחל לך. בפרט שעשית בשוגג, משום שאמרו לך שאת צריכה לפי החוק. בע"ה שתוסיפי מצוות וטוב בעולם. הרחבה: לגבי סירוס כלבה עי' מה שכתבתי כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/147228. אך מה שהבאתי שם שיש שהתירו על ידי גוי לא שייך כאן משום שמדובר בזכר (כפי שמשמע מלשון השאלה). אמנם יש לימוד זכות בדיעבד, שאינו כל כך חמור לעניין תשובה, בפרט כאשר נעשה בידי אחרים ובשוגג, מדברי התורה תמימה (ויקרא פרק כב הערה קנג) שכתב: "והנה ראיתי כאן להעיר מה שבכלל הדבר תמוה בעיני שאסרה התורה ענין סירוס בכל החיות והלא עינינו רואות כי אי אפשר כלל להשתמש בכמה בעלי חיים הבלתי מסורסים, כמו הסוסים והשורים אשר לולא נסתרסו היו פוגעים ומזיקים בכל הקרב אליהם, ולתכלית קיום המין משתמר אחד ממאה או עוד פחות מזה, תחת שמירה מעולה ביותר שלא יזיקו, ויותר מזה מצינו שאין צורך כלל חיות ובהמות זכרים לפי ערך הנקבות כמבואר בפ' וישלח כששלח יעקב מנחה לעשו שלח מספר זכרים מועט מאד לפי מספר הנקבות, וטעם הדבר פשוט, מפני כי בהמות וחיות מכיון שמתעברות שוב אין מקבלות זכר, ולפי זה יפלא מאד, כי אחרי שתורתנו הקדושה דרכיה דרכי נועם, איך תצוה להרבות בגדולי בע"ח הנוחים לחבל ולהזיק, לכן אני אומר כי בודאי דין זה אך כללי, וככל כלל יוצאין ממנו פרטי חוץ, וצ"ע ותלמוד רב". עכ"ל. דברי התורה תמימה הובאו בשו"ת מקור נאמן (עמ' רנא) כצירוף להקל בסירוס בהמות נקבות על ידי גוי. מה שכתבתי שעיקר התשובה היא עזיבת החטא, חרטה וקבלה לא לעשות עוד, עי' רמב"ם תשובה (ב ב). ועי' שם שצריך להתוודות. ומה שכתבתי שאין שום ספק שיש מחילה, ז"ל התניא (אגרת התשובה יא): "ובצירוף עוד האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה', כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו יתברך ("כרוב רחמיך מחה פשעי", "כבסני טהרני", "וכל עוונותי מחה" וכו'), בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם. וכמו שאנו מברכין בכל תפלת שמונה עשרה תיכף שמבקשים "סלח לנו" כו', "ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח". והרי ספק ברכות להקל, משום חשש ברכה לבטלה! אלא אין כאן שום ספק כלל, מאחר שביקשנו "סלח לנו מחל לנו" ". עכ"ל התניא.