שלום! אני, ביום חמישי הגעתי מאוחר לתפילת ערבית, והמנין היו כבר קרובים לתפילת שמונה עשרה, אז אני התחלתי והתפללתי מהר ובלחץ את אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה, ואהבת עולם בית ישראל אהבתה, וקריאת שמע וכול זה וזה, ומתי שסיימתי תפילת שמונה עשרה אז הייתי בלחץ שמה שהזה שמכבה את כל האורות ונועל את הבית כנסת לא יחכה לי או משהו, אז לא היה לי זמן לשאול מישהו מה היה אתמול כי כולם הלכו, וגם לא שמעתי מה הם אמרו מתי שספרו את העומר כי הייתי בלחץ, ואז הייתי די בטוח שזה 26 יום לעומר אז ספרתי 26 יום לעומר אבל היה באמת אמור להיות 25 יום לעומר וביום שיש אמור להיות את ה-26 יום לעומר. 1. האם אני אומר 25 יום לעומר בלי ברכה ועם הרחמן הוא יחזיר... ואז אוכל לספור עם ברכה בכל שאר הימים? 2. ואם זה כן (אם שאלה 1 היא מותר), מה אני עושה מתי שיש את 26 יום לעומר? כי אני כבר אמרתי את זה עם ברכה ביום חמישי, או שאני לא יכול לספור את כל ספירת העומר עם ברכה ורק בלי ברכה 3. אם אני מגיע לבית הכנסת והציבור מתחילים שמונה עשרה ואני מתחיל איתם, כאשר אני מסיים תפילת שמונה עשרה האם כדאי לי לספור עם הציבור את ספירת העומר או לקרוא ק"ש ואז לספור ספירת העומר? 4. האם חובה לדעת מה צריך לספור לפני שסופרים? 5. האם אני יכול לשאול מישהו מה אתמול לעומר אפילו אחרי שאמרתי לשם יחוד (של לפני ספירת העומר)? 6. שאלה קטנה, בימים רגילים (או שגם שאלה 3 כדי לקרוא ק"ש קודם), האם אני צריך לקרוא ק"ש אחרי יהי שם (מה שאומרים אחרי שמסיימים תפילת שמונה עשרה)? תודה רבה!

שלום וברכה, 1. ספירה של היום שאינו נכון אינו נחשב ספירה (מ"ב תפט לה). לכן, אם נזכרת בליל ה25 שספרת 26 אתה חוזר וסופר עם ברכה כי הברכה הראשונה הייתה לבטלה (אלא אם כן נזכרת תוך כדי דיבור ותיקנת). אם נזכרת למחרת אתה סופר בלי ברכה ביום, ואז בלילה הבא אתה ממשיך 26 עם ברכה. 2. אתה חוזר וסופר 26 עם ברכה כי מה שספרת 26 ביום הקודם היתה בטעות, ואינו נחשבת ספירה כנ"ל. 3. נחלקו בכך הפוסקים. למעשה נראה שעדיף לספור עם הציבור ואז לקרוא קריאת שמע (ראה פסקי תשובות תפט ג). 4. כן (שער הציון תפט לז). 5. כן. 6. לא הבנתי. מקורות והרחבה: 1. במנחת אשר (שם, סי' לח) כתב: "ועיין חידוש עצום שכתב השואל ומשיב מהדו"ד ח"ג סי' קכ"ז דרק בשכח ודילג לגמרי לא הוי תמימות אבל אם טעה בספירתו הוי בכלל תמימות כיון דגם בספירה בטעות יש זכר למקדש, וזו סברא פלאית, וע"ע בשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"א סי' קע"ג שחידש דאם טעה וספר ה' במקום ד' יצא יד"ח משום דיש בכלל מאתיים מנה משא"כ ג' במקום ד', וגם סברא זו תמוהה מאוד, אך נראה דגדולים אלה נטו להקל שיברך כשיש אף טעמא קלישתא כיון דרוב הראשונים חולקים על הבה"ג בכל עיקר דינו". 3. הפסקי תשובות (תפט ג) הביא שדעת המנחת יצחק (ח"ט נו) שסופר עם הציבור קודם. ודעת התשובות והנהגות שקורא קריאת שמע קודם משום שתדיר קודם. הפסקי תשובות נטה לדעת המנחת יצחק. ונראה שיש טעם בכך שלדעת היעב"ץ המובא בביאור הלכה (תפט א, ד"ה אחר תפילת ערבית) ספירת העומר תמיד קודם לקריאת שמע ותפילה. ובמקרה שלנו מצטרף גם הסברא שיש עניין לקרוא עם הציבור ברב עם ולא לפרוש מהם. 4. עי' אורח משפט (סי' קכו-קכז).