לא מובן לי כלל כיצד יתכן שהט"ז פסק שיש בורר בכלים ובגדים ? הרי לא מוזכר ברירה בכלים ובגדים ברמב"ם בשו"ע ובגמרא ולא בכל הפוסקים שהיו לפני הט"ז. איך מעל 1000 שנה מזמן הגמרא היו המון חכמים ולא קבעו שיש בורר בכלים, ופתאום הט"ז כך קובע למרות כל הקודמים לו? ואיך זה שנפסק הלכה כמותו?

צריך לדעת שלא כל דבר מוזכר בתלמוד. חז"ל נתנו לנו כללים, ולפיהם אנחנו לומדים ומדמים מילתא למילתא. הט"ז רצה לחדש מתוך הגמרא ומתוך דברי הראשונים, שכל דבר המעורב מכמה מינים יש בו איסור בורר. יש פוסקים החולקים על הט"ז וסוברים שרק דבר שמעורבב מתחילת ברייתו יש בו איסור בורר, אבל למעשה נקטו כהט"ז, משום שזהו ספק באיסור תורה והולכים לחומרא.