האם כל מה שקרה, קורה ויקרה, ללא יוצא מן הכלל, הוא רצון השם?

שלום ניתן דוגמא לשאלתך - אדם שנגזר עליו בשמים שיחיה שמונים שנה, האם שייך שירצחו אותו כשהוא בן ארבעים? התשובה היא שכן, לפי חלק מגדולי ישראל! כדוגמת האורח החיים הקדוש שכותב (בראשית לז, כא): "וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם, פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה. מה שאין כן חיות רעות, לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים. והוא אומרו וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם, פירוש מיד הבחירי". ראובן השליך את יוסף אל הבור, אף שהיו בו נחשים ועקרבים, משום שאדם הוא בעל בחירה ורצון ויכול להרוג גם את מי שלא נתחייב מיתה. אך בעלי חיים יפגעו באדם רק לפי מה נגזר עליו. ויסוד דבריו הם מהזוהר הקדוש (פרשת וישב, דף קפ"ה ע"א) בפרשיות יוסף ואחיו. ומבואר שאדם יכול להרוג אדם, גם אם הוא לא היה אמור למות. כדעת האור החיים הקדוש שאדם בעל בחירה יכול מדעתו להזיק לאחרים, נראה גם מפירוש רבנו חננאל (חגיגה, ה, א) שכתב: "ופתרון וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט (משלי יג, כג), כגון אדם שהרג חברו". ומפירוש האלשיך הקדוש (תורת משה, בראשית לז, כא) בפרשיית יוסף ואחיו. מנגד, יש מרבותינו הראשונים והאחרונים שכתבו במפורש, כי בעל בחירה אינו יכול להזיק לזולתו, אלא אם כן נגזר על כך משמים. כן מפורש בדברי ספר החינוך (פרשת קדושים, מצוה רמא, שלא לנקום) "משרשי המצוה. שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא. על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם, ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך. ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו, כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב טז, יא) הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה', תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא". וכן דעת רבנו יונה (משלי, ג, כו) שכתב: "מענין הבטחון אשר זכרנו, שלא יבטח באדם, וידע באמת כי אין ביד בשר ודם להטיב לו ולהצילו זולתי אם יגזר השי"ת...וכן ידע באמת, כי לא ביד בשר ודם להרע לו, כענין שנאמר (תהלים נו, יב) בֵּאלֹקִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי, ונאמר (שם כז, א) ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא". וכן מפורש בדברי חובת הלבבות (שער ד, שער הבטחון פרק ב) וזה לשונו: "תועלתו והזיקו אינם ברשות אדם, כי אם ביד הבורא, יתעלה, לבדו, כמו שנאמר (איכה ג, לז-לח) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב". ועוד כתב (שם פרק ג) "שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה, ולא לזולתו, כי אם ברשות הבורא יתברך". וכך כתב הפלא יועץ (נקימה ונטירה) "דעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב טעם למצוה זו, כאשר יתן החי אל לבו ויאמין באמונה שלימה, כי מפי עליון תצא הרעות והטוב הבאות על האדם, בין שהיא בידי שמים בין שהיא בידי אדם, אפילו כדי שוה פרוטה. ואין שום אדם יכול להרע או להטיב, אפילו כדי שוה פרוטה, או לכבדו או לזלזל בכבודו וכדומה, בלתי גזירת שד"י. ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה. על הדעות הראשונות כמובן שנשאלת השאלה, האם יתכן לומר שהקדוש ברוך לא ידע שכך אכן יהיה, האם יש ידיעות ומקרים בעולם שאינם לפי התוכנית האלוקית? בספר ארך אפים (סי' ז' ויוסף אברהם אות א') מבאר שהשגחת השי"ת על האדם הוא כפי אמונת האדם בהשגחתו יתברך. ולכן בכל סכנה מדבר שאינו בעל בחירה קל להינצל מפני שהאדם חושב ומאמין שרק הקב"ה יכול להצילו. אבל כשהאדם הוא בסכנה מנזק שמגיע מבני האדם אזי הצלתו קשה יותר משום כשהאדם הרואה שחברו רוצה לעשות לו רעה נדמה לו שזה תלוי בבחירת אותו אדם והוא עומד ומתחנן בפניו שלא יפגע בו, וזמן זה מסיח דעתו מהשגחת הקב"ה ומהידיעה שכל מה שחבירו עושה לו הכל בא בהשגחה. ואף שבאמת רצונו של הקב"ה שנעשה בכל ענין גם השתדלות דרך הטבע ולכן יש מקום גם לבקש ולמנוע מהאדם שרותה לפגוע בו, מכל מקום על האדם לעשות השתדלותו טפל ועיקר בקשתו תהיה באמונה בהקב"ה. אבל רוב העולם נוהגים להתחנן לחברו הרוצה להרע לו ולתלות בכך את ההצלה וממילא סרה אז השגחתו יתברך ממנו ויכול ליפול ביד אדם זה. ולפי זה יוצא שאם יאמין ויזכור שאף על ידי בעל בחירה הכל הוא רק משמים שום אדם לא יוכל להרע לו. הנצי"ב (העמק דבר בראשית לז יג ובהרחב דבר סק"ב) כתב לגבי מעשה יוסף ואחיו שחלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמר גם מבחירת האדם אלא שלענין זה יש צורך בזכות גדולה והיינו שיהא טוב גם בין אדם לחבירו ויהיה צדיק וטוב לו בשביל שהוא צדיק גמור. עפ"י דברי החזו"א (בבא בתרא בליקוטים סי' כא דף רנה ע"א שמבאר כיצד עין הרע פועלת) מבארים שכאשר אדם נפגש עם בעל בחירה הרי הוא מעורר עליו את הדין, שהרי בעל בחירה חפץ בהריגתו ודנים אותו באותו רגע, ואם רואים שאין לו זכות להינצל מהרוצח מניחים אותו לפעול כרצונו. הסבר נוסף שמובא בשם השל"ה, שפותח במשל, לדוגמא: יש מדינה שמתכוננת למלחמה, כמובן שאותה מדינה מכינה מספר תוכניות מגירה. כלומר אם האויב יעשה כך וכך, אז אנחנו נעשה כך וכך, ואם האויב יבא מהצד הזה, אנחנו נתקיף אותו משם וכדו', כך אפשר לומר (כדי לשבר את האוזן) יש להקדוש ברוך הוא תוכניות מגירה, וכשהוא גזר על אדם שיחיה שמונים שנה, וחס ושלום בא אדם ורצח אותו כשהוא בן ארבעים, זה לא אומר שהאדם הזה, היה אמור לחיות רק ארבעים שנה, אלא הוא באמת היה אמור לחיות שמונים שנה, אלא שיש להקדוש ברוך הרבה תוכניות מגירה, ואחד מהם שעל אף שהוא מקציב לאדם הזה שמונים שנה, אבל אם הרוצח יבחר לרצוח אותו, בשביל מקרה כזה יש תוכנית אחרת. ואם האדם לא יבחר לרצוח אותו אז תישאר התוכנית הראשונה. יום טוב