שלום, אני בן 23, הבנתי שיש עניין לא לאחר את הנישואין מעבר גיל 20, מצד שני אני כרגע בלימודים די עמוסים שאמורים להמשך עוד כשנתיים (אולי השנה האחרונה פחות עמוסה), וגם ההורים מעדיפים שקודם נסיים אותם, האם מותר לדחות את הנישואין לגיל 25-26 או שחובה לעשות את ההשתדלות להתחתן כמה שיותר מוקדם? כמו כן, עד כמה יש להשתדל בעניין? מספיק לסמוך על הצעות שיש מדי פעם ממכרים (פעם בכמה חודשים)? תודה.

שלום וברכה, לפי ההלכה עליך להשתדל להתחתן, ולא לחכות עד גיל 25-26. לא מספיק לחכות להצעה פעם בכמה חודשים, אלא צריך להשתדל יותר מכך. מן הסתם יהיה לך קשה להשתדל בעניין רק כי ההלכה מחייבת אותך, כשבליבך אתה חושש מהעומס בלימודים וחששות של ההורים. לכן חשוב לעורר את הרצון. אולי תנסה ללמוד מספרים שונים ושיעורים על החשיבות העצומה של חיי נישואין והבאת ילדים לעולם ששווה עבור זה להתגבר על קשיים גדולים. בע"ה תזכה למצוא זיווג הגון בקרוב ותצליח גם בלימודיך, וזה וזה יעלה בידך, וההורים ישמחו לראות בחופתך. מקורות והרחבה: כתב השולחן ערוך (אבן העזר סי' א סע' ג-ד): "מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר. ומי שחשקה נפשו בתורה, כבן עזאי, תמיד, ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו". אם כן למדנו מדברי השולחן ערוך שצריך להשתדל להתחתן עד גיל עשרים. ואם לומד תורה יש מקום להתעכב יותר. לא מצינו בשולחן ערוך היתר להתעכב עבור סיבות אחרות, כגון לימודים ופרנסה. אמנם כתב ברמב"ם (דעות ה יא): "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה". אך נראה שאין ללמוד מהרמב"ם שבשביל פרנסה יש להתעכב שנים רבות. הרמב"ם דיבר על עיכוב הנישואין לצורך לימוד פרנסה הנמשך זמן קצר כפי שהיה מצוי בעבר, ולא על לימוד הנמשך במשך שנים כמצוי בימינו. והרי הרמב"ם עצמו כתב בהלכות אישות (טו ב): "וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה". אם כן נראה שהרמב"ם דיבר על קביעת מלאכה לפרנסתו לפני גיל עשרים. ועוד שבמציאות בימינו ניתן להסתדר יותר בקלות מבחינת עול הפרנסה. אדם המסתפק במועט מסתדר גם על ידי הכנסה צדדית, עזרה מהורים וכו. וכתב בספר מעשה רקח על הרמב"ם (אישות טו ג) דברים נוקבים על אלה החוששים להתחתן מחשש עול הפרנסה: "והרבה חכמים בעיניהם ראיתי שרצו להפטר ממצוה זו בהדמות עצמן לבן עזאי ויש מהם מחמת מיעוט הבטחון בהקב"ה באמרם שהם יראים פן ימותו בניהם ברעב מחמת שאין מספיקין להרויח כדי צרכם אוי להם אוי לנפשם כי גמלו להם רעה שלא יבצר בעולם שימלטו מהרהורים שהם קשים מהעבירה עצמה כדאיתא ביומא דף כ"ט ומבטלים מצוה זו בשאט בנפש וזו רעה חולה שמהם לומדים העמי הארץ ובזה מתרבה הזנות והפרצות העצומות כאשר הם גלוים ומפורסמים והשי"ת יכפר בעדם וישים העקוב למישור". ראה גם בשו"ת באהלה של תורה לגר"י אריאל שליט"א (אבהע"ז ח"א סי' סז). אמנם מצינו בים של שלמה (קידושין פרק א נז) שלמד מהגמרא בקידושין (ל.) שהשיעור האחרון הוא גיל עשרים וארבע. וז"ל: "א"ל רב לרב נחמן אדידך על צווארי דבריך, פי' בעוד ידיך תקיפה על בנך, וישמע לקולך, השיאו אשה אז, מן שיתסר עד עשרים ותרתי, ואמרי לה מתמניסר ועד כ"ד, דכתיב (משלי כ"ב, ו') חנוך לנער על פי דרכו, ואם כן שיעור האחרון לכל המיקל שלא ישא, [לא] יותר מכ"ד שנים". דבריו הובאו על ידי הפתחי תשובה אבן העזר (סימן א ס"ק ה). כתב החפץ חיים בספרו ספר המצוות הקצר (מצווה מג): "מצות עשה לישא אשה לפרות ולרבות. שנאמר (בראשית א, כח): "ויאמר להם אלהים פרו ורבו". ויכוין לקיום המין. והאיש שהוא בשנת שמונה עשרה, נתחייב בפריה ורביה. ואם עבר עליו עשרים שנה ולא נשא, הרי זה עובר ומבטל מצות עשה זו. ואם עוסק בתורה, ומתירא שלא יבטל מחמת טרדת מזונות, מותר להתאחר, ועל כל פנים, לא יותר מן עשרים וחמש שנה". אפשר שהחפץ חיים פירש את דברי הים של שלמה שהכוונה עד עשרים וארבע ועד בכלל (דלא כקרני ראם המובא בדף על הדף בקידושין שם שסבור שהכוונה לעשרים וארבע ולא עד בכלל). ואפשר שהחפץ חיים אמר זאת מסברא, ולא למד זאת מהגמרא בקידושין (כך הבין שבט הלוי חלק ג סימן קעג את החפץ חיים). לכאורה דברי הים של שלמה נאמרו לא רק לגבי מי שלומד תורה אלא לגבי כל אחד, שהשיעור האחרון הוא גיל עשרים וארבע. אמנם נראה בדברי כמה פוסקים שהבינו שדברי המהרש"ל נאמרו על הלומד תורה בלבד, (כמשמעות דברי החפץ חיים הנ"ל אם אכן למד את דבריו מדברי המהרש"ל). מכל מקום הפוסקים הדריכו אף ללומדי תורה להזדרז ולהתחתן לפני גיל עשרים אם אפשר. הן משום שנתרבו הכוללים והאפשרויות ללמוד תורה אחרי החתונה. והן משום החוסר צניעות ברחובות היום והקושי להישמר מהרהורי עבירה. ז"ל הגר"מ שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (כרך ד סימן ערה): "והנה ידוע מש"כ השו"ע והפוסקים שהחיוב לישא אשה מתחיל מזמן שהוא בן י"ח שנים, ולפני שהוא בן כ', ונראה דאם הוא עוסק בתורה מותר לאחר, וכמ"ש הרמב"ם (פט"ו מאישות ה"ב) אכן בזמננו שהפריצות ברחוב מושך בחורי ישראל להרהורי עבירה הקשים מעבירה, נראה דאף שבעוסק בתורה פטור ממצות פריה ורביה מ"מ לא שרי ליה לעבור איסור דהרהורי עברה ח"ו, ולכן ראוי להורים להקדים נישואי הבן לפני עשרים ככל האפשר אף שעוסק בתורה, וכ"ש אם יצא לעבודה והוא ברחוב דחייב מדינא להנשא, ומקיימין בזה מצוה רבה בזמנה"... ואנן בדידן דהיום יש להקדים כפי האפשר, וכיון שאכשרא דרא שנתרבו כוללים, והבנות ב"ה חונכו לתורה, נראה שאין ראוי להתאחר מגיל עשרים מפני לימוד התורה, ואדרבה רבים עולים בתורה בטהרה אחרי החתונה, וע"כ נראה דכשימצא זיווג הראוי לו - דאין לדחותו, והעיקר להתפלל לה' שימציא לו זיווג שיוכל להמשיך ללמוד ולבנות בית כמשכן לקדושה". ראה עוד בשבט הלוי (שם) על העדיפות להתחתן מוקדם. ועי' מנחת אשר (קורונה סי' קכו), ובילקוט יוסף (שובע שמחות א פרק א הלכה ג) על העדיפות להתחתן לפני גיל עשרים. וכתב המנחת אשר בראשית (סי' ד אות א) שמכל מקום המתעכב לאחר גיל עשרים לא ביטל מצוה ממש ע"ש. אציין ששאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל במכתב: "עד מתי מותר או ראוי לבן ישיבה לאחר את הנישואין שלא להיבטל מהתורה? וכתב לי: "אם אין לו שום הרהור עד גיל24. אם יש, ימהר כמה שאפשר". ושאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א על נידון שאלתנו שחושש מפני עומס הלימודים, והשיב שחייב להתחתן בהקדם האפשרי. שאלתי מה הדין אם הוא לומד תורה. והשיב שגם חייב להתחתן בהקדם האפשרי. שאלתי אם צריך כבר מגיל שמונה עשרה? והשיב שכן. דבריו הנ"ל שאמר לי בעל פה מתאימים לדבריו שכתב בהערות סוף משנה ברורה ביצחק יקרא (כרך ו, משפחה א): "בן י"ח לחופה הוא זמן קבוע לכל בין לתלמיד חכם בין לעם הארץ". וכעין זה מובא בשם הגרח"ק (כל משאלותיך עמ' ח). ברור שהגרח"ק והגר"א נבנצל מדברים על בחור שמוכן להתחתן מבחינת הבגרות, מבחינה רגשית, וכו. שאם לא כן אז הוא לא יכול להתחתן מאותה סיבה שבחור לא מתחתן בגיל שלש עשרה. ראה בקרן אורה (יבמות סב:): "ומצוה זו עיקרה היא לישוב העולם, ע"כ אינה מחויבת אלא בהויתו לאיש בישוב העולם".