מתפלל אשכנזי שמזדמן לו לא מעט פעמים בסוף תפילת העמידה שהוא באמצע בקשות אישיות, ואז השליח ציבור מתחיל חזרה ומתקרב לקדושה, והמתפלל לא יספיק לסיים את הבקשות האישיות שלו עד שהש"ץ יגיע לקדושה. מה עדיף לכתחילה, שימהר ויפסיק באמצע בקשות אישיות ויסיים את תפילת העמידה כדי לענות קדושה יחד עם הציבור גם את הפסוק הראשון של נקדישך ונעריצך, או שימשיך עם הבקשות האישיות ויפסיק לענות עם הציבור רק את הפסוקים קדוש ברוך וימלוך ואח"כ ימשיך את הבקשות האישיות ויסיים תפילתו, ואז הוא יפסיד לומר את "נקדישך" הפסוק הראשון של הקדושה שהוא לא יכול לומר באמצע הבקשות כדין ברכות קריאת שמע?

שלום רב. לדעת מרן השו"ע, המשנה ברורה ורוב הפוסקים, המילים "נקדישך ונעריצך וכו'" אינם עיקר בסדר קדושה, ולכן אם לא אמרת אותם, אין בכך חיסרון. עם זאת כיוון שלדעת האריז"ל יש מעלה גדולה לומר מילה במילה את כל סדר קדושה, ובנוסף מעלת תפילת החזרה גדולה מתפילת הלחש, נכון יותר לקצר בבקשות האישיות. מקורות והרחבה: מעלה גדולה לומר קדושה כיון שבכך מקיימים מצות "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כ"ב), וכתב מרן החפץ חיים (בסוף ספרו אהבת חסד): "ויזהר מאד בעניין קדושה שהוא מצות עשה מדאורייתא כמבואר בזוהר הקדוש". וכתב בערוה"ש (או"ח סי' קכ"ה סע' ד'): "וצריך לכוין בקדושה לקדש שמו יתברך שישרה עליו קדושה מלמעלה ויכוין לקיים בזה המצות עשה של ונקדשתי בתוך בני ישראל והאר"י ז"ל הזהיר מאד על זה". עיקר סדר קדושה, מופיע בנבואת המרכבה בספר ישעיה (פרק ו' פס' ג'): "קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", ובספר יחזקאל (פרק ג' פס' י"ב): "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ". וכן משמע בתוספתא (ברכות פרק א הלכה יא): "רבי יהודה היה עונה עם המברך קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו וברוך כבוד ה' ממקומו". אמנם בסיום הקדושה מוסיפים את הפסוק: "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ" (ספר תהילים קמ"ו פס' י'), אך בחלק מהסידורים הקדמונים, נאמר פסוק זה ע"י השליח ציבור בלבד, ורק הפס' הנ"ל נאמרים ע"י הציבור. והנה מדברי מרן השו"ע משמע שאין עיקר הקדושה אלא עניה על הפסוקים הנ"ל, ולא כל התוספות שאנו נוהגים לומר בתחילת הקדושה "נקדישך ונעריצך" או לנוסח אשכנז "נקדש את שמך" וכדו', ולכן כתב המחבר שעונים רק ב"קדוש" וכו', וז"ל (סי' קכ"ה סע' א'): "אין הצבור אומרים עם ש"ץ נקדישך, אלא שותקין ומכוונין למה שש"צ אומר עד שמגיע לקדושה, ואז עונים הציבור קדוש" (וע' בבית יוסף שנראה מלשונו שהסתפק מה אומרים הציבור ומה נחשב חלק מהקדושה, אליה רבה סק"א). והט"ז (שם סק"א) הוכיח מהשו"ע בעצמו שאין בעיה לומר את הכל, וז"ל: "וקשה לי ממ"ש [השו"ע] בסי' ק"ט דאם התחיל יאמר עם הש"ץ מלה במלה נעריצך ונקדישך וע"כ לו' דמה שהוא או' עם החזן לא מקרי יחיד בזה ונ"ל דאין חילוק בזה בין אם התפלל כבר או לא וכ"ש במה שהוסיף ב"י לענין לעומתם משבחים כו' איני יודע היזק בזה וכ"כ רמ"א סי' כ"ט דמנהג הפשוט אפי' היחיד אומר סדר קדוש' שביוצר וכן ובדברי קדשך כתוב לאמר מה איסור יש ליחיד לו' דבר זה שמספר מה שכתוב בפסוק". וכתב כה"ח (שם סק"ב), שכיוון שדבר זה שנוי במחלוקת אם הציבור עונים חלק או הכל, אין לנו אלא דברי האריז"ל, שכתב בשער הכוונות (חזרת העמידה דרוש ג') וז"ל: "צריך שתאמר עם הש"ץ כל סדר הקדושה מלה במלה מן נקדישך ונעריצך עד סיום כל הקדושה כולה, ואמנם שתי תיבות של נקדישך ונעריצך צריך שתאמר אותם בקול רם, ושאר התיבות עד עניית קדוש קדוש קדוש תאמר אותם בלחש עם הש"ץ, ואחר כך כשתענה קדוש קדוש קדוש וכו' יהיו בקול רם ובעיניים סגורות ובדילוג כלפי מעלה". וכן המנהג ברוב הקהילות, לומר את כל הקדושה מילה במילה עם הש"ץ, ואת הפסוקים "קדוש", "ברוך" ו"ימלוך" אומרים כל הציבור יחד בקול. כמו שכתב רבנו האריז"ל, וכן כתב במ"ב (סק"ב אחרי שכתב לשיטתו שהמנהג הנכון הוא כמו שכתוב בשו"ע): "ומ"מ המנהג בימינו שאומרים הקהל ג"כ נקדש", כלומר את כל סדר הקדושה. וכן כתבו במג"א (סק"ב), שערי תשובה (סק"א), כה"ח (סק"ב) ועוד רבים. עם זאת בנידון השאלה, כאשר אדם נמצא באלוקי נצור, הוא יכול לענות רק על הפסוקים של הקדושה, וכיוון שאין בכך גריעותא לדעת מרן השו"ע ורוב הפוסקים, ואדרבה לשיטתם גם ציבור שנמצא עם החזן אינו אומר את כל סדר קדושה, לכן לשיטתם אין בכך הפסד. עם זאת יש לדון לדעת המקובלים לומר את כל סדר קדושה מילה במילה כפי מנהג העולם כנ"ל, ובנוסף כיון שלשיטתם מעלת החזרה גדולה יותר מתפילת לחש, נראה שיש להמנע מלעשות כן באופן קבוע. בברכה נאמנה,