שלום הרב יש לי מכר יש לו בן מאומץ ואבא חינך אותו כמנהג אותו אב, הוא גדל ואז צצה השאלה האם הוא צריך לשנות מנהגו, שאלתי בשבילו כמה חכמים וענו שלא וימשיך כמנהגו אבל לא הבנתי את הטעם אז אם אפשר לשאול הרב גם סובר כך? ואם אפשר (זה מה שחשוב) המקורות

שלום וברכה, א. אם נוח לו להמשיך כמנהג הוריו המאמצים כי זה מה שהוא יודע וכו (וזה בדרך כלל המצב) - הוא לא צריך לשנות מנהגו, וימשיך כפי איך שגידלו אותו בבית הוריו המאמצים. ב. אם הוא רוצה לחזור למנהג אבותיו -הוא יכול. ג. במקרה שלא משנה לו כאיזה עדה ינהג והוא שואל מה עדיף – גם במקרה זה עדיף שיחזור למנהג אבותיו. (כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א). לגבי סעיף ג' נראה שיש חולקים ויסברו שעדיף לכתחילה להמשיך כמנהג הוריו המאמצים, ולכן יש להתיישב בדבר. הרבה פעמים יהיו צדדים נוספים שיעזרו להכריע (ראה הערה). מקורות והרחבה: ביסוד הדבר נראה שזה דומה למה שדנו הפוסקים במקרה של בעל תשובה שרבותיו שהחזירוהו בתשובה נוהגים כמנהג עדה אחרת ממנהג בית אביו ומהם למד את ההלכות והמנהגים, והוא לא נהג שום מנהג לפני שחזר בתשובה. נביא את דברי הפוסקים לגבי בעל תשובה ובסוף נזכיר קצת סברות לחלק בין בעל תשובה לבן מאומץ. כתב בהליכות שלמה תפילה (פ"ה הע' לז) לגבי מי שהתרגל להתפלל בבית כנסת שבו הנוסח שונה מנוסח אבותיו: "אך מי שהתחנך מקטנותו להתפלל כן וקשה עליו לחזור לנוסח אבותיו, רשאי להמשיך בנוסח שהורגל, אבל אם אין בזה קושי מיוחד חייב לחזור למנהג אבותיו, בנוסח ובהברה וכו. ואף בעל תשובה שאביו לא חנכו כלל לשמירת תורה ומצוות, מסתבר שצריך לכתחילה לנהוג כמנהג בית אבותיו (כי הרי חייב אדם גם בכבודו של אבי אביו, ועוד דמנהג אבות הוי כעין קבלה לדורות, ולכן אף אם אביו הוציא את עצמו מהכלל רח"ל, מכל מקום למה יפקיע הוא גם את עצמו ממנהג טוב שקבלו אבותיו על עצמם), אך אם הוא קשור לרב ולסביבה שהצילו אותו והחזירוהו למוטב, רשאי להתפלל כמנהגם, דרואה אותם כאילו הם ילדו אותו. ובחור הלומד בישיבה, וחושש שעל ידי שיהיה שונה במנהגיו יחסר לו בדיבוק החברים ולא יצליח בלמודו כראוי, יעשה שאלת חכם". עכ"ל הליכות שלמה. ועי' יביע אומר (או"ח י ט) שדן בבעל תשובה אשכנזי שחזר בתשובה בארץ ישראל וחזר בתשובה על ידי חכם ספרדי, וכתב שינהג כמנהג רבו הספרדי, בין השאר בגלל שארץ ישראל זה אתרא דמרן השולחן ערוך, שהוא ראש למנהג הספרדים ע"ש. וכתב שהוא דומה בעיקרו לגר שנתגייר. ועוד שאם ישנה למנהג בית אביו הדבר יגרום לבלבול ע"ש. ובתשובות והנהגות (א שנד) נתן משקל גדול למנהג אלה שהחזירוהו בתשובה וכתב: "ונראה דאותם שהחזירו אותו בתשובה הם לגבי זה כאבותיו, ומאחר שנמצא בחברתם ומרגיש אצלם קירבה כאבא חייב לנהוג כמותם דוקא". (הרי שכתב שחייב לנהוג כרבותיו שהחזירוהו בתשובה, אם כי הלשונות שלו מתחלפים, ומשמע שלא סובר שזה ממש חיוב ע"ש). ונראה שלדברי התשובות והנהגות בנידון שאלתנו אם לא משנה לבן המאומץ אם ינהג כמנהג אביו הביולוגי או כאביו המאמץ (מה שכתבתי סעיף ג למעלה) ינהג לכתחילה כמנהג אביו המאמץ, דלא כגר"א נבנצל שכתבתי למעלה. בנידון שלנו, לגבי בן מאומץ, נראה שיש סברא יותר לנהוג כמנהג הוריו המאמצים (יותר מבעל תשובה) כי הם ממש גידלו אותו, וכל המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו (סנהדרין יט:). ועוד שהוא התרגל לגמרי מגיל צעיר במנהגים אלה. מאידך אם אביו הביולוגי שומר תורה ומצוות אולי יש סברא לומר שהמסורת לא נעצרה, מה שאין כן בבעל תשובה שההורה עצמו הפסיק את המסורת, והחוזר בתשובה כעת מתחיל מחדש, וצ"ע. ונראה שיש לשקול גם את הצד הרגשי ונפשי בעניין זה.