שלום כבוד הרב! חברה שלי בת 15 נהרגה ומאז מפרסמים לזכרה כל יום בסטטוס מזמור לתודה עם תמונה שלה. התמונות בדר״כ צנועות. האם צנוע ומותר להעלות לסטטוס? ומה לגבי סטיקרים עם תמונות שלה? תודה רבה!

שלום וברכה, זה רעיון מאד יפה לפרסם לעילוי נשמתה אמירת מזמור לתודה, במטרה לחזק את אמירת תודה לה'. בעניין התמונה שלה ז"ל, אין בדבר איסור אבל זה לא כל כך ראוי גם אם התמונות צנועות. כמובן שאין שום בעיה לשלוח סטיקר של החברה ז"ל לבנות ונשים. אך לפרסם באופן שגברים רואים עדיף שלא. לא ציינת אם זה המשפחה שמפרסמת. אם כן צריך רגישות גדולה שלא להעיר להם באופן שיצער אותם. לכן אני כותב לך, בתור אחת ששואלת ורוצה לדעת את ההלכה. בהצלחה רבה! מקורות והרחבה: אין איסור אם התמונה צנועה [עי' דבר חברון ח"א סי' כז ומביא דמות ראיה מתוספות (ב"ק צז:) שכתבו: "בבראשית רבה דריש ואגדלה שמך שיצא לו מוניטי"ן בעולם ומהו מוניטי"ן זקן וזקינה מכאן בחור ובחורה מכאן ונראה לא שהיה בו צורת זקן וזקינה מכאן בחור ובחורה מכאן דאסור לעשות צורת אדם אלא כך היה כתוב מצד אחד זקן וזקינה ומצד אחר בחור ובתולה". משמע שאין איסור בתמונה, אלא שהתוספות דחו פירוש זה משום איסור צורת אדם. עכ"ד הדבר חברון. ונראה שזה רק דמות ראיה, כי שם לא מדובר בתמונה ממש, שיותר מעורר הרהור]. למעשה שאלתי את הגר"ד ליאור שליט"א על שאלתנו ואמר לי שזה לא אסור אבל ראוי להימנע מכך. וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א "זה לא יפה". (=זה לא ראוי כל כך). ושוב הראו לי דברי הבן איש חי (רב ברכות מערכה צ, צורת אדם): "והנה ודאי כי האשה הלוקחת צורתה על ידי "המאכינה" [המצלמה] ועושים ולקחים צורתה כל כמה ניירות ומחלקים אותם לכמה בני אדם, הנה הם מכשילים את הרבים, כי הצורה הזאת הולכת ממקום למקום, מעיר לעיר, וממדינה למדינה, ועיני הכל שולטים בהם, בין אותם שהם בני ברית, ובין אותם שאינם בני ברית, וגם כל טמא לנפש, והכל מסתכלים בה ובאים לידי הרהורים לא טובים, כי היצר מכשילן להביט ולחשוב בתוארה ויופיה. וזאת הצורה תישאר קיימת לדורי דורות, כי האשה לקברות תובל והיא בתוך העפר, ועם כל זאת המכשלה הזאת תעשה פעולתה. ולכן ודאי ימנעו הנשים מזה המכשול לבלתי יקחו צורתם על ידי המאכינה [=המצלמה], ואם היא לוקחת ונותנת לחבירתה, מי יודע ביד מי תיפול אחר כך צורתה. ובפרט לאותם הלוקחים על כמה ניירות ומחלקים אותם, ולפעמים האשה במערב ואיש בליעל יראנה במזרח, מרחק שנה או יותר וחוטא במראיתו. ואין זה ראוי והגון לזרע אברהם יצחק ויעקב זכותם יגן עלינו אמן, אשר שם השם נקרא עליהן, וזהו דרכן של הגויים הפרוצים, אל לא כאלה חלק יעקב זרע ישראל [ירמיה י, ט"ז], ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים, הוא יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו תמיד אמן כן יהי רצון". עכ"ל הבן איש חי. בשו"ת השלוחים (ח"א סי' עד) הביא מספר מנחם משיב נפשי (ח"ב עמ' 1108) מכתבו של רבי גבריאל צינער, מחבר ספרי נטעי גבריאל, שבעקבות פרסום תמנות הרבנית שניאורסון, אשתו של הרבי מלובביץ כתב לבעלה, האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש: "באתי להעיר אודות שיצא לאור ספר "אמנו המלכה" תמונה מהרבנית ע"ה. ולפי עניות דעתי אינו נכון, דהא אמרו חז"ל (סנהדרין מה, ב) גמירי, אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות, וגם קיימא לן באבן העזר (סי' כא סע' א) דאסור להסתכל אף בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, ועיין באוצר הפוסקים (ס"ק יג) בשם שו"ת הב"ח (סי' יז) דגם בגד אשה שכבר מתה, עי"ש. ואם כן בנדון דידן, עכ"פ מדת חסידות להחמיר". הרבי זצ"ל כתב את תשובתו בתוך נוסח מכתבו של השואל, וציין שהאיסור הוא (כפי שכתב למעשה השואל) רק בכמה תנאים: א. דווקא להסתכל אסור, (ולא ראיה בעלמא) ב. דווקא בגדי צבעונין אסור (ולא שחור לבן). ג. דווקא שמכירה (ואת הרבנית לא הכירו. וכתב שמכלל הן אתה שומע שלילת האיסור כאשר אין ג' הנ"ל, ובפרט כל הג', מה שאין כן בנדון דידן". ועל מה שכתב הרב צינער בסיום דבריו: "עכ"פ ממדת חסידות להחמיר", כתב הרבי זצ"ל: "אלא שעל ידי זה יתמעט ב"והחי יתן אל לבו" – כנראה במוחש (ואולי זוהי סברת המוסיפים הנ"ל שהוסיפו את תמונת "שחור לבן" של הרבנית למהדורא השניה של הספר)". בשו"ת השלוחים (ח"א סי' עד) ביאר את כוונת הרבי: "ממענה זה עולה, שהאיסור השייך בפרסום תמונת אשה, הוא דווקא כשמתקיימים כל ג' התנאים שהוזכרו בשו"ע: [א] שמסתכל בה. [ב] התמונה צבעונית. [ג] המסתכל מכיר את האשה. אך אם חסר אחד מתנאים אלו, אין איסור מן הדין. בנדון דתמונת הרבנית ע"ה כל ג' התנאים לא היו קיימים: [א] התמונה (במהדורה המתוקנת) לא היתה צבעונית. [ב] הרבנית לא היתה יוצאת ובאה בין הבריות ולא הכירו דמותה. [ג] ומן הסתם מחזקינן לישראל בכשרות שאינם מסתכלים אלא רק רואים". יחד עם זאת, מסיום דברי הרבי שללא פרסום תמונת הרבנית "יתמעט ב"והחי יתן אל לבו" – כנראה במוחש", והיינו, שיש מעלה גדולה בפרסום תמונה כדי שזכרון הרבנית יהיה "במוחש", משמע לכאורה "שכאשר לא קיים ענין זה [היינו של התעוררות מהסתכלות בפני הרבנית], מסכים [הרבי] לדבריו שיש להחמיר ולא לפרסם תמונת אשה, גם אם מן הדין הדבר מותר". עכ"ד שו"ת השלוחים. אם כן בנידון שלנו נראה שיש מקום להקל על פי דברי הרבי מלובביץ זצ"ל.