אם שמעתי הבדלה מחדר אחר (היו אנשים בבית ולא הייתי מאורגנת אז לא היה לי נעים שיראו אותי) ועניתי אמן ולחיים על הברכות שצריך אבל לא הרחתי בשמים ולא ראיתי את הנרות ב״בורא מאורי האש..״, אז האם עליי לעשות הבדלה שוב לבד לאחר מכן או שאם אעשה זה יהיה לבטלה הברכות כי אמרתי אמן ולחיים על הברכות מהברכה ששמעתי כבר.

שלום וברכה, יצאת ידי חובת הבדלה. אך לא יצאת ידי חובה בברכת הבשמים ובברכת הנר כי לא הרחת את הבשמים ולא ראית את אור הנר. לכן במקרה כזה את צריכה אחר כך לברך על בשמים ועל הנר. מקורות והרחבה: כדי לצאת ידי חובת ברכה צריך שהמשמיע יכוון להוציא ידי חובה, וצריך גם שהשומע יתכוון לצאת (ריג ג). סתם שליח ציבור מתכוון להוציא את כל השומעים אפילו שאינם נמצאים בבית הכנסת (שו"ע תקפט ט). ואילו כאשר בעל תוקע בא לתקוע לאדם חולה מן הסתם אין דעתו להוציא את השומעים הנמצאים במקומות אחרים כי דעתו להוציא רק את החולה (מ"ב תקפט יז). בנידון שלנו אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שסתם אדם שמוציא את משפחתו ידי חובת הבדלה דעתו להוציא גם את האנשים שנמצאים בחדרים מסיבה כלשהי. יש להוסיף על כך שגם אם נאמר שלא התכוון המבדיל להוציא את השומעים בחדרים אחרים עדיין יש לומר שאין אפשרות להבדיל שוב בברכה, שמי שקיים מצווה בלי כוונה, כבר לא יכול לברך אם יעשה את המצווה שוב, כי יש לחשוש לשיטה שיצא ידי חובה במצווה שעשה בלי כוונה, ובפרט במצוות דרבנן. (מ"ב תפט יז ושער הציון שם כג, וביאור הלכה רעג ו ד"ה 'וכגון', לעניין שומע קידוש בלי כוונה לצאת). לכאורה לפי זה גם בלי כוונת משמיע אין להבדיל שוב שמא יצא ידי חובה בלי כוונת משמיע. יש צד נוסף שיצאה ידי חובה בנידון שלנו, משום שענתה אמן. בברכת ה' (ח"א פרק ד' סעיף ח') כתב שאם ענה אמן יוצא ידי חובה אף אם לא נתכוון המשמיע להוציאו, משום שכשעונה אמן הרי זה נחשב כמוציא את כל הברכה מפיו. ומכל מקום זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה צריכים שניהם לכוין גם אם עונה השומע אמן, ואם המשמיע לא מכוון להוציאו, אזי לכתחילה יכוון השומע שלא לצאת ידי חובה. ע"ש. יש אומרים שנשים לא יברכו על הנר כשמבדילות לעצמן (ראה ביאור הלכה סוף סימן רצו). אך למעשה נשים יכולות לברך על הנר (ראה פסקי תשובות רצו הע' 200 בשם הרבה פוסקים ושכן המנהג. בין הפוסקים הזכיר שכך נקטו הבן איש חי, יחוה דעת, אגרות משה, ציץ אליעזר, שונה הלכות לגרח"ק ועוד). כתב השולחן ערוך (רצז א) שאם יש לאדם בשמים הוא מברך עליהם, אך אם אין לו בשמים הוא לא צריך לחזר אחרי בשמים. וכן כתב השולחן ערוך לגבי נר במוצאי שבת (רחצ א). וכתב כף החיים שלפי הקבלה נכון לחזר אחריהם גם אם אין לו (רצז ב, יג, רחצ ז). וכתב הפסקי תשובות (רצז ב) בשם החזון איש (לה ז) שאם יש בשמים בביתו גם לשיטת הטור והשו"ע חובה גמורה לברך עליהם, ואינו רק בגדר השתדלות.