שלום וברכה. חתכתי לפת (היא די מרה ומעט חריפה) עם סכין חלבית בת יומה, ואח"כ חתכתי אחריה בצל ובישלתי את הלפת במרק בשרי, האם המרק מותר באכילה?

שלום רב. המרק מותר באכילה. מקורות: הנה מבואר בחז"ל (חוליין קיא:) שקלחים של שלפת שנחתכו בסכין בשרית, מותר לאוכלם עם חלב. הטעם לכך מבואר בראשונים (ראה ב"י סי' צ"ו), כיון שיש לה טעם משונה או משום שהיא מתוקה ואין טעם השומן ניכר בה. ולכן לדעת הר"ן (שם) הלפת מותרת באכילה גם אם חתכו אותה בסכין של איסור. אמנם מרן השו"ע (שם סע' ה') הסיק כדעת הרשב"א שחלק על הר"ן, אך גם הוא התיר את הלפת לאחר הדחה. כמו כן כתב המחבר (שם): "ולא עוד אלא אפילו צנון שחתך אחר הלפת, שרי בהדחה כמו הלפת", משמע שיש בכח הלפת לבטל את טעם הבלוע בסכין, ואף אם חתך איתה אח"כ דברי חריף, די בהדחה כמו הלפת עצמו כאמור. עם זאת צריך לדעת שלדעת רוב הראשונים, דין זה שייך דווקא בלפת שטעמה משונה, וכן משמע מדברי השו"ע, וכן כתב הרמ"א (שם):"ודווקא לפת שטעמו משונה". אכן יש הבדלים מועטים בין לפת ללפת, ויש לפת שהיא יותר מתוקה, ויש שהיא יותר מרה, ומעניין שהושאל הרגיש בלפת טעם חריף, כיון שיש ללפת טעם משונה שנוטה יותר למר מאשר לחריף. ומדברי הראשונים משמע שיש בה טעם מתוק. ובנידון השאלה כתב ערוה"ש (סע' כ"א) שיש להקל בכל סוגי הלפת הקיימים בשוק, כיון שיש להם טעם משונה, משא"כ לחם או ירק אחר כמו שכתב השו"ע. עם זאת צריך לדעת לגבי הבצל, שההיתר לאוכלו עם המין השני, אינו מועיל אלא אם חתך את הבצל פעם אחת, שהרי כתב הרמ"א (שם): "ואפילו בלפת אין להתיר לחתוך צנון רק פעם אחת, אבל לא הרבה פעמים". ובנידון דידן, כיון שמיד אחרי חיתוך הלפת הוא חתך את הבצל, יש להקל, בפרט שמדברי הב"י נראה בדעת הרי"ף והרמב"ם שהלפת מועיל לבטל את טעם האיסור הבלוע בסכין לעולם. גם אם נאמר שהחיתוכים שנוספו הפכו את הסכין לסכין בת יומא, מכל מקום הדבר תלוי במח' הפוסקים, מה עוד שרבים טועים ומחשיבים סכין לחלבית, גם באופן שהסכין היא רק ב"חזקת חלבית" ולא סכין שחתכו איתה בפועל גבינה רותחת. כמו כן כתב זקני הש"ך (ס"ק כ"ג), שאין לחתוך לכתחילה לפת בסכין בשרית כדי לחתוך אח"כ צנון ולאוכלו בחלב. ובנידון השאלה, שכבר חתך את הלפת והבצל, הש"ך יודה שמותר. ועיין עוד בש"ך ובערוה"ש (שם). בברכה רבה,