אחרי צום עשרה בטבת אני חשה מיגרנה ובזמן הצום חשתי ממש רע,כן עברתי אותו אבל בסבל,האם אני עדיין מחוייבת לצום?

שלום וברכה, במצב הזה את פטורה מהצום (מ"ב תקנ ד, תקנד יא, ערוך השולחן תקנ א). מקורות והרחבה: חולה שאין בו סכנה פטור מהצום ואסור לו להחמיר על עצמו (משנה ברורה תקנ ד). וכתב ערוך השולחן (תקנ א): "הכל חייבין להתענות ד' צומות הללו ואסור לפרוץ גדר ואפילו חולי עינים אם התענית לא יקלקל עיניו וכן כל בעל מיחוש אם אינם מהמיחשים שהתענית קשה להם כמו מיחושי הלב והראש יתענו". עכ"ל. מבואר בדבריו שהסובל מכאב ראש פטור מהצום. ברור שכוונתו לכאב ראש משמעותי כמו מיגרנה, ולא לכאב ראש קל או רגיל שהרבה סובלים מהם בצום. נראה שאין הבדל אם כבר סובל ממיגרנה לבין מצב שברור לאדם שיסבול ממיגרנה (אמנם ראה בהליכות שלמה יג ה שאם אדם בריא אוכל כדי שלא יחלה נכון שיאכל לשיעורים). גדר 'חולה' שפטור מצום - ראה באור לציון (ח"ג פרק כט ה) שרק חולה שנפל למשכב פטור מהצום. אך באגרות משה (ח"ד קיד) מבואר שאף מי שמרגיש חולשה יתרה יותר משאר בני אדם הצמים, הרי הוא בכלל חולה ופטור מהצום. וכך הבין האגרות משה בדעת המ"ב (תקנד יא) שכתב לגבי החולה שפטור מהצום: "שהוא צריך לאכול וכו' - ר"ל שהוא חלוש וחש בגופו אף על פי שאין בו סכנה מאכילין אותו". הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שלא צריך דווקא חולה שנפל למשכב, אלא גם מי שמרגיש חולשה יתרה, וגם למי שסובל ממיגרנה פטור מהצום. בתשעה באב כדאי להחמיר יותר. אמנם גם בתשעה באב לא צריך דווקא ליפול למשכב, וגם בתשעה באב הסובל מכאב ראש פטור מהצום. עכ"ד. תענית אסתר קל יותר שהרי כתב הרמ"א (תרפו ב): "ותענית זה אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון: מעוברות או מניקות או לחולה שאין בו סכנה, ואפי' רק כואבי עינים, שאם מצטערים הרבה לא יתענו ויפרעו אח"כ, אבל שאר בריאים לא יפרשו מן הצבור". כתב האור לציון (ח"ד נג הע' א) שכשם שיש להקל לכואבי עיניים "הוא הדין לכל מי שמרגיש חלש, וכגון שיש לו כאבי ראש המצריכים מנוחה". וראיתי במשנה אחרונה (תרפו הע' מח) שציינו למשנה ברורה (תע ס"ק ב, שער הציון ס"ק ה) שמשמע שכאב ראש דומה לכאב עיניים. ונראה שכאשר יש כאב ראש קל ימשיך לצום.