יש משנה בברכות שאומרת חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה, השולחן ערוך בסימן צג פוסק את זה להלכה. איך אפשר לפסוק הלכה מחסידים הראשונים הרי זה לכאורה רק מנהג חסידות. וגם במסכת סנהדרין תחילת פרק שלישי אומרים שחסידי ירושלים לא היו דנים בלי לדעת עם מי הם דנים והגמרא אומרת שבגלל זה חכמים אומרים שהדינים בוחרים שלישי לדון עמם, ולמסקנת הגמרא גם רבי מאיר מסכים לזה. אז איך אפשר ללמוד מחסידים הראשונים?

שלום וברכה, אין כוונת השולחן ערוך שכולם חייבים לשהות שעה, אלא שכך מדת חסידים, ואילו סתם אנשים שאינם חסידים מספיק שישהו לפחות כמה רגעים (משנה ברורה צג א על פי המגן אברהם). ונראה שכוונת השולחן ערוך שהביא את זה להלכה ולא ציין שזה מדת חסידים, לומר שזו הנהגה ראויה וטובה גם למי שאינם חסידים לשהות מה שאפשר, ועל כל פנים יש לאדם לשהות קצת, ולא להתחיל להתפלל מיד כשנכנסים לבית הכנסת (ונראה שזה כוונת המגן אברהם ומשנה ברורה הנ"ל). וכן בעניין הדיינים שצריכים לדעת מי יושב עמהם בדין, כל דיין צריך לשים לב עם מי הוא יושב שלא יהיה רשע, אך גדולי החכמים מקפידים בכך יותר (ראה או"ת אורים סי' ז ס"ק כג בשם הב"ח ומובא בפתחי תשובה ס"ק כג). הרחבה: יש לציין שבלשון הרמב"ם כתוב כמה פעמים לשון של הנהגת החכמים וכוונתו שכך ראוי לכל אחד לנהוג. ראה בדרך שיחה (ח"ב עמ' שצו) בשם הגר"ח קניבסקי, ובחשוקי חמד (כתובות קיב. ד"ה האם יש מצוה).