מי שאוכל סוכרייה על מקל, ויוצא מהבית, האם צריך לברך כאשר יוצא מהבית או שזה נחשב אכילה אחת ולא חוזר ומברך?

נחלקו הפוסקים בכך (עי' מ"ב רעח לט, כף החיים ס"ק טו, אגרות משה ב נז, קונטרס הזכרונות יג י). לכן מן הנכון הוא שלא להיכנס לספק, ויש לעשות כך: אם אתה מתחיל לאכול את הסוכרייה בדרך, או אפילו כאשר אתה בבית ומתארגן לצאת – אתה נחשב הולך דרכים ולא מברך כאשר אתה יוצא מהבית (שם). אם אתה מתכוון למצוץ את הסוכרייה בזמן השהייה בבית, ואחר כך אתה יוצא מהבית – נראה שנכון לכוון שהברכה תפטור רק בזמן שאתה בבית ולא כאשר אתה בחוץ, וכאשר תצא מהבית, תפסיק מהאכילה למשך יותר מכדי דיבור ותברך שוב. אם לא התכוונת כוונה זאת, ואתה יוצא מהבית כאשר הסוכרייה בפיך - אין לברך שוב ברכת שהכל. הרחבה: יש אומרים שגם אם הסוכרייה בפיו, כאשר יוצא מהבית יש בכך שינוי מקום, וצריך לברך ברכת שהכל כשיוצא, ואם חוזר לבית יברך שוב ברכת שהכל אפילו מאה פעמים (חזון איש, מובא בקונטרס הזכרונות יג י). יש אומרים שאם הסוכרייה בפיו ויוצא מהבית אין שינוי מקום ואינו חוזר ומברך, אך אם הוא מחזיק ביד את הסוכרייה מברך שוב (משמעות המשנה ברורה בשם החיי אדם סי' קעח לט, וכך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א). ויש אומרים שאם מחזיק את הסוכרייה ביד הרי זה נחשב המשך אחד ולא מברך שוב (כף החיים קעח טו, ילקוט יוסף קעח טז). ויש אומרים שאם מחזיק את הסוכרייה ביד זה המשך אחד דווקא אם אוכל את המאכל ברצף, ולא מפסיק יותר משיעור של 'תוך כדי דיבור', אך אם ממתין יותר מכדי דיבור - חוזר ומברך (אגרות משה או"ח ב נז). וכתב הגר"מ מאזוז שצריך עיון לדינא ולפיכך לכתחילה אין לעשות כן, כדי שלא להיכנס למחלוקת (מ"ב איש מצליח הע' 6). נראה שלמעשה אין לברך אם המאכל בפיו. ואף שהחזון איש סבור שיברך - ספק ברכות להקל, שלדעת המשנה ברורה ושאר הפוסקים אינו מברך. לגבי כוונה שלא לפטור את האכילה מחוץ לבית, יש לדון אם מועילה כוונה זו. האריך בכך בשו"ת מנחת אשר (ח"א סי' א) והביא מקורות לכאן ולכאן. וסיים: "והנראה עיקר בכל זה כנ"ל דכאשר מדובר במעשים פרודים ויש הפסק מסויים אלא שנחלקו הפוסקים אם יש בזה דין הפסק, מהני מחשבתו לעשותו כהפסק גמור, אבל כאשר אין כאן הפסק כלל ואין כל עילה וסיבה על פי ההלכה להגביל את תוקף הברכה לא מהני כלל כונה זו, וכמי שלבוש ציצית באופן רציף ומתכוון לברך לשעות ורגעים בודאי לא מהני, וביסוד זה יש ליישב את כל הקושיות והסתירות הנ"ל, ודו"ק בזה". עכ"ל. בענייננו נראה שיש כאן הפסק, שיוצא מהבית. ועוד שלדעת המשנה ברורה ועוד פוסקים מברכים אם האוכל לא בפיו, ולחזון איש מברך שוב אפילו אם האוכל בפיו, ולאגרות משה מברכים אם האוכל אינו בפיו ועושה הפסק של יותר מכדי דיבור, ולכן נראה שבודאי יש לסמוך על כוונה שלא תועיל הברכה מחוץ לבית כאשר עושה הפסק של יותר מכדי דיבור.