תאומים סיאמיים : שנולדו מחוברים גוף אחד 2 ראשים. להלכה, הנחת תפילין כיצד יניחו? בנוגע לשאר המצוות נחשבים כאדם אחד?

שלום וברכה, מכיון שזה לא שאלה מעשית רק אציין למקורות, ותן לחכם ויחכם עוד. בגמרא במנחות (לז.) הסתפקו בכך: "בעא מיניה פלימו מרבי: מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין?". ובקרן אורה (שם) הסביר את הספק שאולי כמו בתפילין של יד מניח על שמאל אף על גב ששולט בשתי ידיו, מכאן שמקום הנחת תפלין הוא בצד שמאל, כך גם בשני ראשים אפשר שמניח על השמאלי. רבי הקפיד על השאלה הזאת ולא ענה כלל. וכתב הבן איש חי (בן יהוידע שם) שהטעם שהקפיד רבי על שאלת פלימו אף שהשאלה זאת תיתכן במציאות (וכמו שקרה בעירו בגדאד) יתכן מפני שדבר זה לא שכיח, ועוד חשב רבי שאם יוולד ילד כזה הוא לא יוכל לחיות ולהגיע לכלל שנים של גדול שראוי להניח תפילין. למעשה תלוי במקרה המדויק איפה מחובר וכו, ראה שו"ת בית יצחק (ח"ב יו"ד צט ד). הרחבה: מכיון שעוד מעט פורים אציין לאחד הספקות שאפשר לדון בפורים, שידוע שחובה לתת מתנות לאביונים דווקא לשני עניים כמבואר בשו"ע או"ח סי' תרצ"ד, אם נתן לעני אחד שיש לו שני ראשים אם יצא בזה ידי חובת מתנות לאביונים (ראה דף על הדף שם). עוד אציין לדברי מוסר שאמר הג"ר אשר וייס שניתן ללמוד מתאומים סיאמיים על עניין אהבת ישראל: חסידים מספרים שהצדיק רבי משה לייב מסאסוב סיפר שאת המשמעות העמוקה במצות ואהבת לרעך כמוך למד משיחה של שני גויים ברחובה של עיר. שאל גוי פלוני את אלמוני האם אתה אוהב אותי, ענה אלמוני הלא חברים אנו זה כעשרים שנה ואיך לא תבוש לשאול אם אוהב אני אותך. חזר ושאל פלוני הגד נא לי איזה שן כואבת לי. ענה אלמוני וכי איך אדע אם לא ספרת לי. חזר פלוני ושאל, "וכי איך תאמר שאתה אוהב אותי אם כלל אינך יודע מה כואב לי". שאל הצדיק: וכי איך נוכל לומר שאוהבים אנו את ישראל אם כלל אין אנו יודעים מה כואב להם. לא די בכך שנדמה לנו שאוהבים אנו זה את זה, משמעות האהבה, להשתתף בצער הזולת, ולשמוח בשמחתו, להטות לו שכם בשעת מצוקה ולעזור בידו בשעת הצורך. הוסיף הגר"א וייס שהצדיק למד הבנה עמוקה זו משיחה של שני גויים, ונאמן היה בכך לדרכו של הבעש"ט שלימד לתלמידיו שיש לאדם להבין שההשגחה הפרטית יורדת עד לפרטי הפרטים בחייו של אדם, ולפיכך יש לו ללמוד מכל שעיניו רואות, אזניו שומעות, וכל חויה שעוברת עלינו, כל אלה באו מן השמים לפקוח עינים עוורות ולפתוח לב אבן. אך הוסיף הגר"א וייס שניתן ללמוד זאת גם מדברי התוס' במנחות (ל"ז ע"א ד"ה או קום) שהביאו בשם המדרש: "יש במדרש אשמדאי הוציא מתחת קרקע אדם אחד שיש לו שני ראשים לפני שלמה המלך ונשא אשה והוליד בנים כיוצא בו בשני ראשים וכיוצא באשתו בראש אחד וכשבאו לחלוק בנכסי אביהם מי שיש לו שני ראשים שאל שני חלקים ובאו לדין לפני שלמה". ואף שבדברי התוס' לא נכתב מה היה פסק הדין של שלמה בחכמתו, הדברים מפורשים בדברי השיטה מקובצת שם. שלמה עטף ראש אחד בסודרין ושפך קומקום של רותחין על הראש השני. שני הראשים התחילו לצעוק מכאב. אמר שלמה בחכמתו שני הראשים אחד הם! אם זה מרגיש בכאבו של זה, אם כאשר מכאיבים לזה גם זה צועק מכאב, אחד הם ולא שנים. סיים הגר"א וייס: כל בני ישראל דומים לגוף אחד ולקומה אחת, וכשפלוני פגע באלמוני הרי זה כיד ימין שפגע ביד שמאל, ואם יחזור אלמוני לפגוע בפלוני הרי זה כיד שמאל שיחזור ויפגע ביד ימין. ובמה נחשבים אנו כגוף אחד וישות אחת כאשר מרגישים אנו בצערן של ישראל וכואבים את כאבם, וכמו שאמר הצדיק הנשגב מסאסוב "אם אין אתה יודע מה כואב לי כיצד תאמר שאוהב אתה אותי". שוב ראיתי שהדבר אברהם, רבה של קובנה, הקדים את הגר"א וייס ברעיון זה. וז"ל (דבר אברהם חלק הדרוש, עמ' 56, מובא בחוברת 'הראי"ה והדבר אברהם' לרב עמיחי כינרתי עמ' 27): "...כל צרה הבאה, רחמנא ליצלן, על עדה אחת או גם על איש אחד מישראל, מיד צריכין להרגיש כל אברי האומה, כל יחיד ויחיד מבני העם, שישתתפו בכל לב ובכל טצדקי לרפא את השבר ולמצוא מזור ותרופה, וגדולה זכותו של ציבור. ובתוס' מנחות (ל"ז, א, בנוסחא אחריתי שבשטמ"ק שם דפוס ראם אות יח) מובא משם מדרש, במי שנולד בשני ראשים ותבע בנכסי אביו שני חלקים, ובאו לפני שלמה המלך ובחכמתו שפך רותחים על ראש אחד, ומחמת צער צעקו שני הראשים, אמר שלמה: שמע מינה תולדה אחת לשני הראשים ונידון כאיש אחד. ובבחינה זו תבחן גם אחדות האומה לעת מצוא, ושטף מים רבים אליה כי יגיעו, אם גוף אחד הם בעל ראשים הרבה, ענף אחד בעל ענפים הרבה, אם פרודים הם רק בגופותיהם, ודבוקים יחד ברוחם ולבם. ואמרו ז"ל (שהש"ר פ"ו): "אל גינת אגוז ירדתי" מה אגוז זה אתה נוטל אחד מהכרי וכולן מדרדרין ומתגלגלין זה אחר זה, כך הן ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישים". ואמרו עוד (ילקוט, רע"ו): ישראל משולין כשה, מה דרכו של שה לוקה אחד מחבריו וכולן מרגישין, כך הם ישראל אחד מהם נהרג וכולן מצערין". עכ"ל.