שלום כבוד הרב, אם אני אוכלת עם לחם משהו שהוא יכול להרטיב כגון,ירק מבושל שהוקפא והופשר ואז יש נוזלים של המים שהופשרו/של הירק,או למשל יוגורט או אוכמניות קפואות שנמסו שהרי גם היוגורט יכול להרטיב וגם האוכמניות יכולות ללא קשר ליוגורט או כל אוכל אחר שיכול לגרום לאיזשהי הרטבה- האם זה הופך את הלחם ללחם טמא אם זה נגע בזה/נאכל עם זה? או שרק מים שהיו על הידיים יכולים לגרום לזה או כמות מסויימת של נוזלים כלשהם (של אוכל/מגבונים למשל)/מים? לדוגמה- אם הכנתי לי פרוסה עם ירק שהוא מרטיב כגון קישוא, והנחתי את הקישוא עם היד וידי נרטבה ממנו ו/או נרטבה ממגבון שנגעתי בו קודם ולאחר מכן כשאצבעותיי עוד רטובות מכך או לחות נגעתי בפרוסה ואכלתי האם הלחם הוטמא? אשמח להסבר בבקשה מה הכוונה ללא לגעת בלחם בידיים רטובות? הרי אם נוגעים במגבון אפילו אז הידיים כבר לחות ועם רטיבות- מה בעצם הדבר שלא מותר (מה הכוונה בדבר) ומה כן מותר על אף שמרטיב את הידיים/מלחח? ז הסבר בבקשה מה הכוונה ללא לגעת בלחם בידיים רטובות? הרי אם נוגעים במגבון אפילו אז הידיים כבר לחות ועם רטיבות- מה בעצם הדבר שלא מותר (מה הכוונה בדבר) ומה כן מותר על אף שמרטיב את הידיים/מלחח?

שלום וברכה, אין בעיה בכל זה. נסביר: בגמרא אמרו שיש לנגב ידיים לפני שאוכלים לחם, ואחרת זה נקרא שאוכל לחם טמא (סוטה ד:). שני פירושים נאמרו מדוע הלחם נחשב טמא: א. זה מאוס לאכול את הלחם כאשר ידיו רטובות (רש"י שם). ב. המים מנטילת ידיים טמאות מחמת הידיים ומטמאות את הלחם (ריטב"א חולין קז., ועי' פירוש דומה בביאור הלכה קנח יב בשם ר"ח). לפי הטעם השני אם נטלו עם רביעית מים בבת אחת ובכך העבירו את טומאת הידיים לגמרי, ממילא המים כבר לא טמאים כלל, ואין צורך בניגוב, וכך דעת השולחן ערוך (קנח יג). למעשה יש לחשוש גם לטעם הראשון שהרטיבות גורמת ללחם להיות מאוס, ויש לנגב ידיים גם אם נטל ידיו עם רביעית בבת אחת (מ"ב ס"ק מה-מו, כף החיים ס"ק פז. והילקוט יוסף קנח יח כתב שטוב לנגב הידים גם אם נטל רביעית בבת אחת). בכל אופן אין בעיה אלא במים של נטילת ידיים. גם לטעם שצריך לנגב את הידיים משום מיאוס אין זה טעם שעומד בפני עצמו, אלא רק בגלל שיש גם את הטעם של טומאת הידיים (אגרות משה או"ח ח"ב נג). יש להוסיף שכל דין זה שאין לאכול עם ידים רטובות, אין כאן איסור ממש ולא טומאה ממש, ומסתבר שמי שעובר על זה אינו נקרא עבריין, אלא שצריך להקפיד בכך (אגרות משה שם).