האם יוצאים ידי חובת מצוות מתנות לאביונים באמצעות מזומן, ארנקים דיגיטליים (כגון ביט ופייבוקס), צ’ק, העברה בנקאית או כרטיס אשראי? מהי הדרך המובחרת, והאם ניתן לסמוך על נתינה לעמותה גם כאשר הזיכוי בפועל ייכנס לחשבון רק לאחר זמן?

שלום וברכה, לכתחילה יש לתת לכל אחד משני האביונים דבר מאכל או מעות, ובימינו נראה שנתינה במזומן נחשבת למובחרת לא פחות (מעיקר הדין כל סכום, וראוי לתת בסביבות 10-20 ₪ לכל אביון, וכל המוסיף הרי זה משובח). כמו כן, ניתן לצאת ידי חובה בשימוש בארנקים דיגיטליים כגון "ביט" או "פייבוקס", שבהם הכסף זמין למקבל באופן מיידי וניתן לשימוש בכל מקום. נראה שגם הנותן צ'ק פתוח ללא שם (וייתכן שאף צ'ק למוטב בלבד ע"ש העמותה), וכן בהעברה בנקאית או בכרטיס אשראי, יוצאים ידי חובה. ואף שאמצעים אלו מצריכים בדרך כלל כמה ימי עסקים לצורך הסליקה, הם נחשבים נתינה לאביונים, כאשר הדבר נעשה באמצעות עמותה הפועלת ביום הפורים ומזכה את התורמים ונעשית כשלוחם, בקיום מצוות מתנות לאביונים. הרחבה: מצוות מתנות לאביונים היא לתת ביום הפורים שתי מתנות, מתנה אחת לכל אביון, וכל המרבה הרי זה משובח. כמבואר ברמב"ם ובשו"ע (סי' תרצ"ד סע' א'). לכתחילה יש לתת דבר מאכל לכל אביון, שעיקר המכוון הוא שיהיה ביד העני דבר הראוי לסעודת פורים, ואם לאו, ניתן לתת כסף מזומן (מ"ב שם סק"ב), ובימינו נראה שיש לכך עדיפות. ומותר לאביון לעשות מה שהוא רוצה במתנה (שם). והנה מעיקר הדין יוצאים אפילו בפרוטה, כן מבואר בריטב"א (בחידושיו למס' מגילה דף ז.), והובאה דעתו במ"ב (שם) ובכה"ח (שם סק"ז). יש לציין שמרן החיד"א (מחזיק ברכה סי' תרצ"ד) כתב בשם הזרע יעקב (סי' י"א), ששווי כל מתנה צריך להיות כשיעור מאכל של ג' ביצים של לחם. בנוסף הרי ידועים דברי הסמ"ע (חו"מ סי' פ"ח סק"ב) שכתב לפקפק בדינים שנאמרו לגבי פרוטה. ואף שאין הלכה כמותו, מכל מקום לגבי מתנות לאביונים נהגו להרבות בשיעור. ופוסקי זמננו כתבו מה השיעור הראוי למתנות לאביונים בכסף של ימינו. הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש) כתב שצריך לתת שיעור חשוב שהעני שמח בו, בערך 5 ₪, והגר"ש וואזנר זצ"ל (ישמח ישראל) הורה לתת כ- 10 ₪, והגר"מ אליהו זצ"ל כתב שטוב שיהיה שיעור ארוחה כמו מנת פלאפל, שעולה בסביבות 15 ₪ (מקראי קודש). יש להעיר שמנה כזאת עולה בימנו קרוב ל-20 ₪, ושיעורים אלו משתנים מתקופה לתקופה, אמנם מעיקר הדין יוצאים גם בסכום קטן מאש כאמור לעיל. והנה, נתינת מזומן היא הדרך הטובה ביותר, שכן הכסף מגיע ליד העני והוא יכול להשתמש בו מיד ביום הפורים. כך גם בארנקים דיגיטליים כגון ביט ופייבוקס, שהם אמצעי תשלום מקובל וזמין, והכסף עומד לרשות המקבל באופן מיידי "עובר לסוחר", הרי זו נתינה גמורה. לגבי צ'ק, בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קכ"ב) כתב להתיר, ששווה כסף ככסף ואין חוששים שמא יבטל את הצ'ק, והובא הדבר בספר נטעי גבריאל (הלכות פורים עמ' קל"ט). כמו כן בספר מקראי קודש (הרב הררי, פרק י"א אות ח') הובאו דעות הגר"מ אליהו זצ"ל, הגר"ש ישראלי זצ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל, שכיוון שהצ'ק יוצא בשוק וניתן לקנות בו, דינו ככסף לעניין קיום המצווה, ובלבד שמדובר בצ'ק תקף שמקבלים אותו בחנויות וכדומה. ובפשטות ניתן לומר כן, רק ביחס לצ'ק פתוח. עם זאת נראה שגם אם הביאו צ'ק למוטב בלבד ע"ש העמותה, הדבר יועיל כפי שיבואר לקמן. וגם בצ'ק הכתוב לפקודת האביון, כיון שיש לו בכך שמחה ולא ניתן לבטל את הצ'ק, ונראה שמקיימים בכך את המצוה (ועי' בספר נועם המשפט ח"א שמיטת כספים, שהארכנו בגדר צ'ק בהלכה אם דינו כשטר חוב או מזומן), ואף הכסף אינו נכנס אלא לאחר מס' ימי עסקים, מכל מקום כך מתנהלת הכלכלה בימינו, ועל סמך זה מוכרים וקונים, והעני סומך על כך גם בקנייתו כיוון שהוא יכול לראות את הסכום כבר בהפקדה (ניתן להפקיד מיד גם באפליקציה), למרות שלא ניתן עדיין למשוך כסף על סמך זה. לעניין כרטיס אשראי, אף שהגבייה בפועל נעשית לאחר זמן, חברת האשראי מתחייבת מיד כלפי קרן הצדקה, והתחייבות זו נעשית בשליחות התורם. ולכן הדבר מועיל. וראיתי שכן דעתו של הגר"ד ליאור שליט"א (מקראי קודש שם) שיוצאים ידי חובת מתנות לאביונים באמצעות כרטיס אשראי, כיוון שמרגע החיוב נוצרת התחייבות ממשית כלפי הקרן, והרי זו נתינה מחייבת. גם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל נשאל בנידון זה, וענה שנראה שיוצאים בזה מדין "ערב" שמתחייב בהלוואה, אף שאין כאן אפילו שטר חוב, רק שחברת האשראי מאמינה לגבאי צדקה (פסקי שמועות סי' תרצ"ד). עם זאת, הגר"נ קרליץ זצ"ל כתב שנכון שהעמותה תזכה בפועל עבור התורמים ותודיע על כך (שם), ואכן כך נוהגים בעמותות רבות. אולם אין הכוונה שהעמותה תעשה קניין סודר וכדו' עבור כל תורם ותורם, אלא די בכך שהעמותה פועלת כשלוחת התורם ומזכה את האביונים על דעת התורמים. ומעין זה מצינו שכתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה פורים פרק י"ט סעיף כ"ז) שאין במתנות לאביונים דין מיוחד של "לכם", ואין צורך לזכות בקניין, אלא די בידיעה בעלמא שמזכים עבורו. וביסוד כל הדברים, יש לציין, שבענייני ממון ומסחר כבר אמרו חז"ל (ב"ב ח.): "רשאין בני העיר להסיע על קיצתן", ופירש שם רש"י, שאף אם אין הדבר תואם את גדרי הקניינים הרגילים שבתורה, מכל מקום המנהג המקובל בין הסוחרים נותן תוקף. ומכוח עיקרון זה כתבו אחרונים שבזמננו פעולות מסחר רבות נעשות באמצעות כרטיסי אשראי, העברות בנקאיות וכדומה, ויש להם תוקף מכוח "קניין סיטומתא", שהמנהג יוצר תוקף הלכתי מחייב. ממילא, כאשר אמצעי התשלום מקובל, בר־תוקף ומחייב מבחינה מסחרית, יש בו כדי להיחשב נתינה גמורה גם לעניין קיום מצוות מתנות לאביונים. ויש לצרף לכל זה את סברת הפוסקים (עי' כתב סופר יו"ד סי' קי"ב), שעיקר מתנות לאביונים הוא בשמחת לבם. כלומר, מצוות מתנות לאביונים ביום פורים אינה חיוב ממוני שצריך לחסר ממון מכיסו של הנותן, אלא עיקרה הוא לשמח את לב העני. לכן, גם אם נותנים ממעשר כספים (כתב סופר שם), המצווה מתקיימת, כי החשוב הוא שהאביון שמח, ולא שההוצאה תהיה מהכיס של הנותן. בברכת פורים מאיר ושמח,