שלום וברכה, האם צריך לשמור נגיעה מדודה עם צרכים מיוחדים שמאוד רוצה לחבק את האחיינים שלה? נראה שזה מאוד נצרך לה, ולמרות שניסיתי להסביר, היא תמיד מושיטה ידיים ורוצה לחבק, ונראלי שהיא קצת נעלבת מזה שאני לא מחבק אותה. ואם אסור, איך אני אמור להסביר לה?

שלום הקדמה לתשובה: לשאלות מעין אלו, בהם אנו נפגשים עם התנגשות בין ערכים יש לגשת בכובד ראש ובאחריות רבה. מצד אחד עומדים בפנינו חומרתם של איסורי עריות וקדושתו של עם ישראל, המחייבים להתרחק מכל נדנוד קל של דבר אסור כפי במדריכה אותנו תורתינו הקדושה וכפי שמורים לנו חז"ל, "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו". עלינו להתרחק אף ממצבים שמוגדרים כדומים לדברים מכוערים. מן הצד השני עומדת החשיבות הגדולה לאפשר גם לבעלי צרכים מיוחדים לחיות כשאר בני האדם כחלק מן החברה באופן שלא ירגישו בלתי רצויים. אין לנו גמילות חסד גדולה מזו כלפי אותם אנשים וכלפי החברה עצמה, ההשתלבות של בעלי צרכים מיוחדים בחברה תביא ברכה לחברה ולהם. בעלי הצרכים המיוחדים מקבלים במישור הרגשי תחושה שיש בידם את היכולת להיות כמו כולם, האפשרות שהם מקבלים להיות כחלק מהחברה מחזקת את רוחם, ונותנת להם כוחות לעשייה, שמחה והתקדמות. החברה מרוויחה מבט רחב יותר על החיים, שהמטרה העיקרית בהם איננה רק השגיות והצלחה אלא חיי חברה מתוקנים המשלבים כבוד ואכפתיות, תשומת לב ורגישות כלפי כל הסובבים. דודה זו, צריכה אמנם הרבה חום וקבלה אבל הם צריכים להינתן על פי ההלכה, איסור נגיעה קיים גם בבעלי צרכים מיוחדים, וגם בכאלה שספק אם מבינים ענין זה. אתן מספר עקרונות שמצינו בפוסקים, ובנוסף יש להתייעץ על כל מקרה לגופו: א. לדעת רוב הראשונים, וכן נפסק, קיים איסור דאוריתא בקריבה לעריות (כל אדם זר, איש או אישה, מוגדר כערוה לפי המין השני). רוב הפוסקים נוקטים שרק נגיעה של חיבה אסורה מהתורה ונחלקו אחרונים האם בנגיעה שאיננה של חיבה יש איסור מדרבנן או שהיא מותרת לחלוטין. רובם אוסרים מדרבנן נגיעה שאינה של חיבה. (ש"ך סי' קצ"ה ס"ק כ', שו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ב' סימן י"ד), כסא דוד (לרב החיד"א, דרוש כ"ה לשבת הגדול עמ' תנ"ד), שדי חמד (חלק ז' מערכת חתן וכלה, עמ' 424 אות כ"ו), שו"ת לב חיים (לרבי חיים פלאג'י, חלק ב' סי' ד'), הרב עובדיה יוסף (הליכות עולם חלק ח' עמ' של"א). ב. בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ב' סימן י"ד) פסק שאין בנגיעה שאינה של חיבה אף איסור מדרבנן: "בדבר הליכה בסאבוויי ובבאסעס בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם. הנה מצד הנגיעה ודחיפה בנשים אז ליכא שום איסור משום דאין זה דרך תאוה וחבה, וכל איסור נגיעה בעריות הוא אף להרמב"ם שסובר שהוא בלאו דלא תקרבו דאורייתא דוקא דרך תאוה כמפורש בדבריו ריש פכ"א מאי"ב, ומשמע שבלא דרך תאוה ליכא אף איסור מדרבנן שלא הזכיר זה, ומפורש כן בש"ך...". אך לגבי הושטת יד פסק האגרות משה עצמו (אבן העזר חלק ד סימן לבאות ט'): "בדבר להושיט יד לאשה כדרך הנותנים שלום בהפגשם ודאי הוא פשוט שאסור...דהרי יש לו לחוש גם לדרך חבה והנאה...ומח"ב אה"ע סימן י"ד איני רואה שום סתירה ממש שהתרתי לילך באוטובוסים (באסעס) דשם ליכא כמעט לכולהו ענין חבה". ג. מהירושלמי עולה שנגיעה באשת איש על ידי חציצת מפה קלה מנגיעה בבשרה. הבית שערים כתב שלש"ך וסיעתו נגיעה דרך בגד היא בכל אופן רק איסור דרבנן, ולבית שמואל אם זו נגיעה דרך תאווה, גם דרך בגד האיסור מהתורה, ואם לא – האיסור מדרבנן. המהרש"ם כותב כדבר פשוט שנגיעה דרך בגדים אסורה מדרבנן, והחלקת יעקב כותב שכשאדם נוגע באשתו לצורך רפואי בעזרת כפפות, הדבר מותר, שכיוון שמחזר יצור הרחקה, לא יבוא לידי קירוב. ד. הרב יוסף וייצן כתב בתשובה באתר: היו קהילות שהתירו ללחוץ יד במקום שיש אי נעימות, אולם לדעתי היום ראוי לא לסמוך על ההתרים האלו. אנו בדור דמוקרטי שכולם צריכים להתרגל לכבד את הרצונות של הזולת. רצון של בן / בת שלא יגעו בה הינו רצון טוב שיש לכבדו ויש לעמוד על כך. זה גם חלק מהדרך שלנו להפיץ את ערכי הצניעות של התורה. אם הדודה מושיטה יד לשלום ימנע את עצמו, ויאמר לה 'סליחה, איני נותן יד'. אני מאוד אוהב אותך, אך אני לא נוגע באישה. לכבד אותה ולדאוג לה אך בענין זה עמוד על ערכיך. ויתכן מאוד שאחרים שיראו עד כמה אתה רציני בענין יסייעו לך. בזה. בהצלחה רבה! בהצלחה רבה