שלום הרב, אני בחור ישיבה שיעור א'. רציתי לשאול האם צריך להתקלח כל יום? מדוע חשוב להתקלח בתדירות? אני חושש על הביטול תורה.

שלום וברכה לבחור המתמיד, חשוב להתרחץ תדיר ולשמור על ניקיון הגוף, ויש בכך מצוה, ואין זה ביטול תורה. כך למדנו בגמרא (שבת נ:): "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר כל פעל ה' למענהו". ישנו חשיבות לכך מכמה טעמים: א. אדם נברא בצלם אלקים, ולכן מצוה לשמור על הגוף נקי (שם, ראה גם ויקרא רבה לד ג, בהר). ב. כאשר בחור ישיבה אינו שומר על עצמו נקי, עם ריח לא נעים או מראה לא מכובד יש בכך חילול השם ובזיון התורה (ראה שבת קיד.). ג. אדם שאינו מקפיד על רחצה במידה הראויה גורם צער לחברו מחמת ריח שאינו נעים, ונענש על כך (עי׳ חגיגה ה׳). ד. נקיות הגוף מביא לידי התעוררות נקיות הנשמה, וכשאדם אינו נקי הוא נמשל כבהמה, ועושה מעשה הבהמה (של"ה שער האותיות אות דל"ת - דרך ארץ). קשה לקבוע תדירות מסוימת שצריך וראוי להתקלח, וזה משתנה לפי הנורמות של המקום והזמן. נראה שכיום בארץ ישראל מקובל להתקלח פעם ביום, ולעיתים אף יותר (למשל אחרי פעילות גופנית או הזעה מרובה) וכך נכון לנהוג, לפחות בקיץ. פעם ביומיים עדיין נחשב סביר ומקובל בעיקר אם לא מזיעים הרבה. הרחבה: למדנו במדרש (ויקרא רבה פרשה לד סימן ג, פרשת בהר) על המצוה והחשיבות להתרחץ: "גומל נפשו איש חסד — זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו, היה מהלך והולך עמם. אמרו לו תלמידיו: רבי, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: וכי מה מצוה זו? אמר להם: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצוה היא? אמר להם: הן. מה אם איקונין של מלכים, שמעמידים אותם בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות, מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן, והן מעלין לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות — אני, שנבראתי בצלם ובדמות, דכתיב (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם, על אחת כמה וכמה". וכתב הג"ר שריה דבליצקי: "אם רוחץ, בפרט בחמין, או שיורד למקוה חמה, יש לו לכוין שרוצה לקיים מצות רחיצה, וכדאיתא בשבת נ' ע"ב דתניא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו שנאמר כל פועל ה' למענהו. ונפסק דבר זה להלכה בספר ההשלמה על שבת שם [פ"ד אות ד']. ובערב שבת ויו"ט יכוין גם שרוצה לקיים רחיצה בחמין לכבוד שויו"ט". עכ"ל. עוד למדנו בגמרא (שבת קיד.) על החשש מחילול השם כאשר תלמיד חכם אינו נראה מכובד: "ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו - חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי". בגמרא (חגיגה ה.) למדנו שיש ליזהר שלא לגרום לאחרים תחושה לא נעימה והאדם עלול להיענש על כך: "מאי על כל נעלם? אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה. ושמואל אמר: זה הרק בפני חבירו ונמאס". וביאר הגרי"ש אלישיב (הערות שבת יב.): "וחזינן דאע"ג דלא עשה לחבירו כלום, אלא שע"י מעשהו הוא מפריע לחבירו, אף שזה נעלם ממנו, גם ע"ז יבא אלקים במשפט... וחזינן מהכא כמה צריך ליזהר בענינו בין אדם לחבירו, דאף אם גורם שחבירו יצטער יש בזה חסרון בין אדם לחבירו. וכן כתב הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סי' ריט) שאדם שמעשן צריך לחוש לכך. וזה לשון השל"ה (שער האותיות אות דל"ת, דרך ארץ טו-טז): "טו. גם מדרך ארץ, הוא, לראות שיהיה גופו נקי תמיד, הן אברים הגלוים, הן אברים הנסתרים, הן מכל לכלוך, הן מכל זוהמא, וכהא דתניא בפרק במה טומנין (שבת נ ב) רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, שנאמר (משלי טז, ד) 'כל פעל ה' למענהו', עד כאן. וזולת זה הטעם, היא בטבע, נקיות הגוף מביא לידי התעוררות נקיות הנשמה, וכשאינו נקי נמשל כבהמה, ועושה מעשה הבהמה. ויראה, שלא יאכל מאכל שיצא ריח רע מפיו, ואם ריח רע נודף מפיו, ישתדל להתרפאות ממנו, כדי שלא יהא מאוס אצל בני אדם. ויהיה כל גופו נקי, ויתקן שערו וזקנו, כדי שלא יהיה מכוער אצל חבירו, ובקל חומר שלא יצא ריר מפיו ולא יטנפו נחיריו. טז. גם יזהר בכבוד מלבושיו, וילבוש מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית, וכיוצא בהן, כדאיתא בפרק ואלו קשרים (שבת קיד א) שאם נמצא בתלמיד חכם רבב על בגדו חייב מיתה וכו". בספר מקור ברוך (שתורגם לאנגלית בשם My Uncle The Netziv), מאת הגאון רבי ברוך אפשטיין, בעל תורה תמימה, מובא סיפור מופלא. הרב אפשטיין מספר בו זיכרון מילדותו על הנהגתו של הגאון רבי ישראל סלנטר, שממנו ניתן ללמוד על חשיבות הסדר והניקיון. "אני זוכר מקרה אחד מסוים שהותיר עליי רושם עמוק, וכן על רבים מבוגרים וחכמים ממני. ישבתי בבית המדרש, כפי שהיה מנהגי הקבוע, משוחח ולומד עם אחד הנערים הצעירים שהתיידדתי עמו, כשלפתע נכנס אדם זקן, בעל מראה מכובד, לבוש בגדי רבנות נקיים להפליא, ללא רבב או קמט. כל הופעתו הקרינה סדר וניקיון מושלמים; הוא ממש הבריק מכף רגל ועד ראש. היה תענוג אמיתי להביט בו. הבעת פניו שיקפה את לבושו: פניו האירו ושערו היה מסורק למשעי. ברור היה שמדובר באדם חשוב מאוד ובעל מעמד רם. חברי ואני, שכבר התרגלנו לראות אנשים נכבדים רבים נכנסים לבית המדרש, לא התרגשנו במיוחד מהופעתו. הנחנו שהוא עוד רב, בדומה לרבים שעברו דרך וילנה, עד ששני דברים יוצאי דופן התרחשו וגרמו לנו לשים לב אליו יותר. הראשון היה האופן המיוחד שבו ניגש אליו השמש של בית הכנסת לאחר שהתיישב באחד השולחנות שעמדו לאורך הקיר. לאחר שדיבר עמו בכבוד רב במשך כמה רגעים, יצא השמש ושב כעבור דקות אחדות עם חבילה של כתבי יד, שאותם מסר לו. האורח המכובד, שניקה כל גרגר אבק מן הספסל לפני שהתיישב, הוציא מכיסו כיפה עשויה משי מבריק, הסיר את כובעו, הניח את הכיפה על ראשו, והחל לעיין בכתבי היד בעיון רב. מעולם לא ראינו קבלת פנים כזו מצד השמש, והתחלנו להבין שהאיש שלפנינו אכן יוצא דופן. הדבר הבא ששמנו לב אליו היה כיצד, מרגע לרגע, החלו להתקבץ סביבו אנשים חשובים נוספים: תלמידי חכמים, רבנים ואנשים נכבדים מן הקהילה ישבו לידו או עמדו לפניו, וכולם הפגינו כלפיו כבוד רב. כחצי שעה לאחר מכן כבר היה מוקף באנשים שהקשיבו בדריכות לכל מילה שאמר. בשלב זה הרשינו לעצמנו להתקרב ולעמוד בתוך הקהל. מתוך סקרנות רבה לדעת מיהו האיש, נדחקתי פנימה עד שיכולתי לשמוע את השיחה... בשלב זה כבר לא יכולתי להתאפק ושאלתי מיהו האורח, ונאמר לי שאין זה אלא הגאון רבי ישראל סלנטר. כתבי היד שהביא לו השמש היו כתבי היד המקוריים בכתב ידו של הגאון מווילנה עצמו! . ע"כ מהספר מקור ברוך. יש להוסיף שמקלחת יכולה להיחשב כטהרה של תשעה קבין. ראה בחזון עובדיה ימים נוראים (עמ' רמו) שאפשר ליטהר בטהרת תשעה קבין על ידי מקלחת, ע"ש. ובפסקי תשובות (פח ה) כתב שהסכימו גדולי האחרונים כמעט פה אחד שמועיל טהרת ט' קבין על ידי מים הזורמים ממקלחת אף על פי שאין כאן כלי וכח גברא. ראה עוד פרטים בזה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/140872 .