לכבוד הרב א.הרב דב ליאור הוא לא דעת יחיד כי כך כתב גם בפניני הלכה (כשרות ב לו ד) (וכתב שיש בזה צד של נימוס בלבד) ב.מסתבר לומר שהמגן אברהם לא היקל לגמרי כי הרפואה בימיו לא היתה ברורה אך בימינו היה מתיר לכתחילה. וכך יש לומר גם בשו”ע. ג.לכאורה אין סיבה להחמיר בבשר ודגים יותר ממים מגולים שבהם דעת הרבה פוסקים להקל על אף הסברות שזה נאסר במניין וחיבת דברי חז”ל ושאולי יש טעמים נוספים ד.דברי הרב קוק במציצה הם בספק פיקוח נפש ואילו בבשר ודגים זוהי חבלה בלבד כפי שכותב הרב קוק בדעת כהן נה ב-נ”ב ואם כן אין לחשוש כל כך ועוד שבגמרא כבר זה מחלוקת ואם כן אין לנו וודאי של חז”ל בניגוד למציצה אשמח לתשובה תודה רבה לרב

שלום וברכה, ישר כח על ההערות החשובות. א. עדיין חושבני שזה נקרא דעת יחיד. כמעט כל דעת יחיד אם נחפש נמצא שיש עוד מי שסבור כך. נראה שדעה שרוב ככל הרבנים לא פסקו כמוה היא כדעת יחיד. (על אף גדולתם של הגר"ד ליאור והפניני הלכה). ב. יתכן שכן ויתכן שלא. רק חשוב להדגיש שכבר החתם סופר היה ברור לו שזה לא מסוכן, ובכל זאת אסר. ג. כנגד טענת כבודו בדיוק כתב החתם סופר. לדבריו מים מגולים לא נאסר במניין ובשר ודגים כן. ברור שיש דברים שחז"ל אמרו כרפואה בלבד ואין להם אלא מקומם ושעתם, ונשתנו הטבעים. צריך לראות בכל דין איך הפוסקים הבינו. בדין 'גילוי' רוב הפוסקים הבינו שאין בהם היום חשש. מדוע הפוסקים הבינו ככה בכל דין - זאת שאלה חשובה, ויש מקום לעיין בלשון הגמרא והראשונים בכל דין ולהבין מדוע הפוסקים הגיעו למסקנות שהגיעו. ד. אני שומע את דברי כבודו, אך גם כאן השולחן ערוך (קעג ב) קרא לזה סכנה. וגם אני קצת מתפלא על הטענה הנ"ל, כי מרן הרב קוק במפורש אוסר לאכול בשר ודגים, אז גם אם נניח שדבריו לגבי מציצה אינם שייכים כאן, הרי מרן הרב קוק בעצמו אוסר כאן. הערה לסיום: חושבני שבדבר שיש מחלוקת בין הפוסקים, גדולי עולם - מי שיש לו רב מובהק יכול לסמוך עליו בכל העניינים. ומי שאין לו פוסק מובהק צריך ללכת לפי כללי ההלכה (ראה באר אליהו חו"מ כ"ה י"ד). נראה שבנידון דידן לפי כללי ההלכה צריך להחמיר כי רוב ככל הפוסקים מחמירים, והשולחן ערוך כותב על דין זה "חמירא סכנתא מאיסורא". כך נלענ"ד.