שלום הרב, נשאלתי לגבי תלמידה שיצאה לטיול עם האולפנה, והטלפון שלה הוגדר באישור המחנכת כטלפון כיתתי לצילום. במהלך הטיול ביקשה המחנכת מהתלמידה להיכנס לתמונה, והעבירה את הטלפון למורה אחרת כדי שתצלם. לאחר הצילום, בשעת החזרת הטלפון, נשמט המכשיר מיד המורה ונשבר. השאלה היא על מי מוטלת האחריות לתשלום הנזק.

שלום וברכה. השימוש בטלפון של התלמידה והגדרת הטלפון כטלפון כיתתי, הופך את המשתמשים בטלפון לגדר של "שואלים", ולכן חייבים גם באונסים, והאחריות מוטלת על הצוות או המוסד. אמנם במצבי ספק יש מקום לפשרה הקרובה לדין ולהפחתה מסוימת, אך מאחר שמדובר במסגרת מוסדית חינוכית, ראוי שישלמו את מלוא עלות התיקון. הרחבה: יש מקום לדון בתחילה מצד דיני מזיק, שהמורה שנתקל ונפל אינו נחשב פושע, וכמבואר בשו"ע (חו"מ סי' תי״ד) ש"נתקל לאו פושע", כלומר שאינו נחשב מזיק. אולם בנידון זה אין הדיון מדין מזיק, אלא מדין שואל, כיון שנעשה שימוש בחפץ לטובת הכיתה, ונראה שבעצם ההגדרה של המחנכת שזהו טלפון כיתתי, יש בכך לקיחת אחריות, והשימוש בחפץ ע"י המורה הופך אותה לשואלת. כאן נראה שהצוות לקח את הטלפון והשתמש בו לצורך פעילות האולפנה, ואף הוגדר כטלפון כיתתי. מצב זה מגדיר את היחס ההלכתי כשומר בעל אחריות של שואל, ואם נאמר שהדבר לא נעשה מדעתה של התלמידה יש מקום לדון אף מדין שואל שלא מדעת. וכמבואר בדיני שואל בשולחן ערוך (חו"מ סי' שמ״ו), ששואל חייב אף באונסים. אמנם יש כלל ש"שאלה בבעלים – פטור" (שו"ע שם סי' שמ"ו), אך כאן יש מקום לומר שאין זה פוטר, מאחר שהתלמידה לא הייתה בגדר בעלים, וקיי"ל (שם), שהמשאיל צריך לעשות פעולה או סיוע לשואל אף אם מדובר בפעולה אחרת, ודווקא בכך השואל פטור, מה שאין כן בנידון שלנו, כיון שבפועל בשעת השימוש וההחלטה התלמידה לא עשתה פעולה עבורם, ואדרבא נראה שהיא התנגדה וההחלטה הייתה של המחנכת. עוד יש לדון מצד חיוב באונס, שמצינו מחלוקת ראשונים האם מזיק חייב גם באונס גמור: דעת הרמב״ן שמזיק חייב אף באונס גמור, ולעומתו התוספות והרא״ש סוברים שיש צד לפטור באונס גמור, ומחלוקת זו הובאה ברמ״א (חו"מ סי' שע״ח). אך כל זה שייך לדיני מזיק, ואילו כאן עיקר החיוב אינו מצד מזיק אלא מצד שואל, שבו מוסכם שחייב אף באונס. לכן למעשה נראה שהחיוב מוטל על הצוות או על המוסד, ומאחר שמדובר במסגרת חינוכית ובאחריות מוסדית, אף שיש מקום לעיתים לפשר ולהפחית סכום מסוים בפרט כשיש ספקות (ראה שו"ע שם סי' י"ב סע' ה'), מכל מקום ראוי שמוסד ישלם את מלוא הנזק וינהג לפנים משורת הדין (כן מטו משמיה דהגר"מ אליהו זצ"ל שהורה שבי"ד יכול לחייב מוסד חינוכי מטעמים חינוכיים ומעבר לדין ע"פ חו"מ סי' ב'). בברכה רבה,