מדוע "ובא לציון" שנאמר בשחרית ובתפילת מנחה של שבת (וחלקים ממנו גם במוצאי שבת) מכונה בשם קדושה דסדרה. מאין נובעת המילה "סדרה"?

כך השיב והבהיר הבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת כי תשא, סעיף טז) תשובות-מענה לשאלה זו: : "קדושת ובא לציון היא הנקראת קדושה דסדרא, מפני כי האחרונים סידרו אותה דוגמת קדושה דעמידה כנז' בשבולי הלקט שהביאו בב"י, דפעם אחת גזרו האויבים על ישראל שלא יאמרו קדושה בתפילה, והיו מניחים אורבים וממתינים עד שיגמרו העמידה עם החזרה והולכים, לכך התקינו לומר סדר קדושה כאן. ואחר שבטלום מקדושת העמידה וקדושת יוצר, על כן תקנו לומר קדושה זו בלשון הקודש ולשון תרגום כנגד ב' קדושות. ולכך קורין אותה קדושה דסדרא שנסדרה כנגד ב' קדושות הנז'. ואף על גב דבטלה הגזרה לא ביטלו קדושה זו אח"כ, מפני שבאמת יש בה טעם על פי הסוד. ומה שלא תקנו אותה אנשי כנסת הגדולה מעיקרא, מפני שעדיין לא היה הזמן הראוי ומתוקן לתיקון זה, וכאשר הגיע הזמן הראוי לכך סבב הקדוש ברוך הוא סיבה הנז' שבעבורה תקנו קדושה זו כאן, ולכן לא ביטלוה אח"כ אף על פי שבטלה הסיבה, מחמת כי ראו חז"ל ברוח קדשם שבאמת ראוי להיות קדושה כאן ע"פ הסוד. עוד יש טעם אחר מה שנקראת קדושה דסידרא, מפני שהיא תקנה חדשה שלא נתקנה מאנשי כנסת הגדולה עם קדושת יוצר וקדושת העמידה ונתקנה כאן מפני כי כאן היא סוד ירידת המלכות בבריאה בהיכל ק"ק, ולכן אומרים עתה קדוש וברוך ימלוך לעולם ועד כדי להמשיך שפע הקדושה דסידרא, פירוש שנתקנה ע"פ סדר העולמות, ואומרים אותה כסדרן של עולמות. ונהגו לומר התרגום בלחש כמ"ש בש"ע. ואף על גב דכתב מהרח"ו ז"ל דרבינו האר"י ז"ל היה אומרם בקול רם, ועוד שמעתי שמנהג החסידים בבית אל יכב"ץ דאין מדקדקים בזה אלא לפעמים בלחש לפעמים בקול רם, הנה פה בגדא"ד נוהגים לדקדק בזה לומר בלחש דווקא דאם לא יועיל לא יזיק":