שלום הרב אנו משתמשים בבקבוקי הזכוכית של יין לשתיית מים בבית. העירו לי שיש בזה בעיה מצד טבילת כלים. ואם כך גם לגבי צנצנת של נס קפה ששמים בה מאכלים אחרים. האם באמת יש בכך בעיה?

שלום וברכה, נחלקו בכך הפוסקים. יש אומרים שצריך להטביל את הכלי כאשר הופכים אותה לכלי רב פעמי. כלומר, לאחר שתגמרו את היין, ותמלאו את הכלי במים צריך להטביל את הבקבוק. כמו כן לאחר שתגמרו את הקפה ותמלאו אותה בעוד קפה או במאכל אחר צריך להטביל את הצנצנת (הגרש"ז אוירבך, הגר"ע יוסף, וכך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, מנחת אשר). ויש אומרים שלא צריך להטביל את הכלי מכמה סיבות. אחת הסיבות להקל היא שהכלי נועד לשימוש חד פעמי, ורק לאחר שהיהודי החליט להמשיך ולהשתמש בה הרי היא ככלי רב פעמי, ומשום כך גמר הכלי נעשה על ידי ישראל (בין המקילים: ציץ אליעזר, אור לציון, הגר"מ אליהו). למעשה לכתחילה יש להטביל את הכלי כאשר חוזרים ומשתמשים בו לאחר שרוקנו אותו [נראה שרוב האנשים לא מקפידים על הסרת המדבקה וממילא אין בה דין חציצה, אם גם אתם לא מקפידים להסיר אותה]. והמיקל שלא להטביל את הבקבוק או הצנצנת קפה יש לו על מה לסמוך. מקורות והרחבה: שימוש ראשוני מוסכם על רוב הפוסקים שניתן להשתמש בכלי לפני שמרוקנים אותו, אפילו אם האדם מתכוון להשתמש בכלי פעמים נוספות. כך כתב המהרי"ל דיסקין (מובא בשו"ת שרידי אש ח"ב סי' כט): "ודע עוד, דבקונה כלי עם משקה אין צריך לשפוך המשקה ולהטבילה דשב ואל תעשה הוא ולא נקרא שימוש". אמנם החזון איש סבר שיש להריק את המאכל לכלי אחר ולא להשתמש בהן קצת קצת. [קונטרס הזכרונות (לו ד). ובהערת 'הן זכרונן' (הע' 10) הביאו בשם האמרי יושר שהחזון איש גם היקל בכלי שיש בו משקה ושותה הכל יחד שלא צריך להטביל, והחיוב להטביל הוא רק כאשר משתמש מעט מעט, ודייקו כן גם בלשון הגר"ח קניבסקי שכתב שחייב להטביל ולא להתמש בהן "קצת קצת"]. עוד הביאו (שם) בשם בשם החזון איש (ומובא בארחות רבינו) צד היתר להשתמש בכלים אלו בלא טבילה, שיכול להפקיר את הכלי ואז אינו טעון טבילה. מאידך דעת הגרש"ז אוירבך (שש"כ פ"ט הע' מד) שלא צריך לרוקן את המאכל בשימוש הראשוני. ודן שם הגרש"ז אם הוציא את הקפה, ואינו משתמש בכל מה שהוציא, אם מותר לו להחזיר לכלי בלי שהטביל את הכלי. בתחילה סבר הגרש"ז שאסור להחזיר את העודף לקופסה כל זמן שלא הטביל אותה. אך חזר בו הגרש"ז והתיר להחזיר את העודף, שמסתבר שגם כשמחזיר את העודף, לא נחשב עדיין כשימוש בכלי סעודה להצריך טבילה אלא רק כהמשך המצב הקודם, וכאילו הוא מחזיר לתוך ערימת קפה שבתוך עטיפה של נייר ע"ש. ובשו"ת יביע אומר (ח"ז – יו"ד סי' ט) כתב: "והקונה קופסאות שימורים כשרים או בקבוקי יי"ש ובירה, מעכו"ם, אינו חייב לערות המאכל או המשקה מיד ולהטבילם, דהוי שב ואל תעשה, ואינו נחשב כשימוש לכתחלה בלא טבילה. כ"כ מהרי"ל דסקין בקו"א אות קלו בד"ה ודע. ע"ש. וע"ע בשו"ת משנה הלכות ח"ד (סי' קז) שהתיר מטעם דאיסורא לא ניח"ל למקני, ואין דעתו לקנות הקופסא והקנקן. ע"ש". דעת המחמירים שיש להטביל כלי כשמחליט להשתמש בכלי פעמים נוספות: הגרש"ז החמיר בזה כמובא לעיל. וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א. ושאלתי אם כך היתה דעת רבו הגרש"ז אוירבך, והשיב שהוא חושב שכן (עיין לקמן מה שהביא המנחת אשר בשם הגרש"ז אוירבך). וכן דעת הגרע"י (מעין אומר ח"ד ט יב) שצנצנות קפה וכדומה שרוצה להמשיך להשתמש בהם יטביל ללא ברכה. וכן דעת המנחת אשר (שו"ת, ח"ג סי' סד) שיש להטביל כלים אלו. והיה נוטה שצריך לברך אלא שכתב: "אך מכיון שתלמיד קטן אמוכי מול הדרת גאונם של רבותינו הגדולים האגרות משה והמנחת שלמה ומסתפינא מהם, יש להטביל כלים אלה ללא ברכה או להטבילם עם כלים אחרים שמברך בטבילתם ויפטור גם כלים אלה". דעת המקילים: יש מהפוסקים שהקלו בכך ומצינו בדבריהם כמה טעמים להקל: א. האגרות משה (יו"ד ח"ב סי' מ) כתב להקל משום שכלי המשמש את תכולתו בטל אל התכולה, ואין לו תורת כלי כלל, ורק כאשר הבעלים מחליטים לעשות בו שימוש חוזר חל עליו תורת כלי וממילא נעשה הכלי ברשות ישראל ואינו חייב בטבילה. וכתב האגרות משה שבכלי זכוכית שטבילתן הוא רק מדרבנן יש ודאי לסמוך על זה, ואף אם יסמכו על זה גם בכלי מתכות אין למחות בידם. [ועי' במנחת אשר שדחה טעם זה מסעיף מפורש ברמ"א (יו"ד קכ ח) שהקונה סכין מן הגוי לחתוך בו קלפים אין צריך טבילה שרק כלי סעודה חייבים בטבילה, אך אם ירצה אחר כך הישראל לחתוך בו אוכלין צריך טבילה וכן אם מכר לישראל אחר והקונה השני קונהו לצורך חיתוך אוכלין צריך להטבילו. הרי שאף אם בשעה שיצא מרשות גוי לרשות ישראל לא היה חייב בטבילה, מכל מקום אם אחר כך ייחד את הכלי לסעודה צריך טבילה. ואף בענייננו, אף אם אין חיוב טבילה בשעת קניית הבקבוק, משעה שהחליט לחזור ולמלאותו ולעשות בו שימוש חוזר נתחייב בטבילה. עכ"ד המנחת אשר. ונראה ליישב בפשטות את האגרות משה, שהרמ"א דיבר על כלי הראוי לשני תפקידים - לחיתוך מאכלים, וחיתוך קלפים, וכבר בעת הקנייה מהגוי הכלי היה מיועד גם למאכל, ולכן אם הישראל יחליט לחתוך בו מאכלים אזי הכלי חייב בטבילה. מה שאין כן בבקבוק יין שרוב העולם אינו משתמש בו לשימוש חוזר אלא זורקים את הבקבוק הרי שהישראל הוא שהפך את הבקבוק לכלי מעיקרא והכלי פטור מטבילה. ב. מכיון שהכלי לא היה חייב בטבילה כאשר קנה את הכלי מהגוי כי הכלי נועד להיות כלי חד פעמי, והישראל הופכו לכלי גמור כאשר הוא משתמש בו לשימושים נוספים ממילא הכלי פטור מטבילה. כך כתב האור לציון (ח"א או"ח סי' כד). סברא זו דומה לסברת האגרות משה הנ"ל אלא שהאגרות משה ביאר קצת אחרת שהכלי לא היה חייב בטבילה כי הוא היה טפל לאוכל, ואילו לדעת האור לציון הטעם לפטור הוא מפני שהכלי אינו נחשב כלי כי הוא לא נועד לשימוש רב פעמי. [כסברה הזאת של האור לציון הביא המנחת אשר בשם הגרש"ז אוירבך בשש"כ פ"ט הע' י, אך צ"ע כי לא מצאתי בשש"כ דבר זה, ולהיפך בשש"כ מובא בשם הגרש"ז להחמיר, וכן אמר לי הגר"א נבנצל בשם הגרש"ז כנ"ל, ולא מצאתי שום קולא של הגרש"ז בנושא זה]. ג. אין כוונתו לקנות כלי זה, ולא ניחא ליה לקנות את הכלי ולהתחייב בטבילה (כן הביא המנחת אשר שם בשם כמה אחרונים וכעין זה הביא היביע אומר בשם המשנה הלכות כמובא לעיל). ועיין במנחת אשר שדחה טעם זה שודאי סתם כוונתו לקנות, ועוד שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כל עוד אין בלבו כוונה מפורשת שלא לקנות. ד. הכלי לא היה ראוי לשימוש לפני פתיחת היהודי כי הוא היה סתום. כמו שבשבת לדעת החזון איש אסור לפתוח כלים אלה, ממילא נמצא שהיהודי הוא המייצר כלים אלה. כך כתב הציץ אליעזר (ח"ח סי' כו). וראה בדברי הגרש"ז אוירבך על כך (שש"כ פ"ט הע' י, והע' מה). וכן העיר הגרח"ק על דברי דודו החזון איש שמצד אחד סבר שאסור לפתוח בשבת כלים אלה, ומאידך מסרו בשמו שחייב בטבילה, וצריך להריק את המאכל לכלי אחר אפילו לפני השימוש הראשוני. וז"ל הגרח"ק (קונטרס הזכרונות שם): "וצ"ע דלכאורה נעשה עתה כלי ביד ישראל, ואולי היה בזה עוד פרטים, וצ"ע". למעשה כאשר הגרח"ק נשאל לגבי כלי של קפה שנקנה מגוי ועתה רוצה הישראל למלאו סוכר, השיב הגרח"ק שאין להשתמש בו בלא טבילה (הע' הן זכרונן שם). ה. הולכין בזה אחר הרוב, ומכיון שהרוב לא משתמשים בקופסאות השימורים וכן של הקפה, אם כן המיעוט לא יכול לקבוע על זה שם כלי למפרע (ציץ אליעזר שם). סברא להקל בצנצנת קפה – אין משתמשים בה ככוס וגם אין מבשלים בו במסגה"ש על הקשו"ע שבקבוק שאין משתמשין בה ככוס וגם אין מבשלים בה, יש לומר שלא נחשב ככלי סעודה ואין לברך על טבילתה. כך הביא הגרש"ז (שש"כ פ"ט הע' מד) והשתמש בסברא זו כסניף להקל להחזיר את העודף של הקפה לצנצנת הקפה בשימוש הראשוני לפני טבילה. ובהמשך הוסיף הגרש"ז שאפשר שהמסגה"ש נתכוין רק לכלים גדולים אשר גם במטבח רגילים להעביר מהם לכלים קטנים יותר, ולצורך הסעודה משתמשים רק בקטנים ולא בגדולים. סברא נוספות להקל בכלים בימינו – חברה בע"מ מכיון שהבאנו כמה צדדים להקל בנידון צנצנת קפה ובקבוק יין שלא צריך להטביל כשהופכו לכלי רב פעמי, יש להוסיף שיש עוד סברא להקל באופן כללי בטבילת כלים בימינו: בספר שיעורי טבילת כלים (שיעור טז) מובא בשם הגרח"פ שיינברג שאין בעלות ממש לחברה בע"מ ואינו חשוב בבעלות הגוי ויש לחוש ולא לברך על טבילת כלים שנוצרו על ידי חברה בע"מ. אמנם ככל הנראה רוב ככל הפוסקים חולקים על סברא זו. לפני כמה שנים שאלתי את הגר"א וייס שליט"א מדוע לדעתו יש להטביל כלים היום עם ברכה? הרי הכלים מיוצרים על ידי חברה בע"מ והחברה אינה נחשבת כבעלות של גוי, ודעת הגר"א וייס שחברה בע"מ אינו נחשב כשותפים, אלא כישות ללא בעלים. הגר"א וייס השיב לי שהוא כתב על זה תשובה בכ"י שיש לחלק בין ה'גברא' ל'חפצא'. כלומר ה'גברא' - החברה, אין בה איסורי תורה (ועל כן יש מקום לומר שבית מלון שהוא חברה בע"מ לא חייב להטביל את כליו, אבל ה'חפצא', כלומר הכלי המיוצר על ידי חברה בע"מ של גויים חייב טבילה. מסתמא התשובה הנ"ל תתפרסם בהמשך בשו"ת מנחת אשר ח"ד. עצה למקילים בנידון שלנו - להפקיר מי שמיקל בנידון שלנו יש לו על מי לסמוך כנ"ל, אך נראה שטוב שיפקיר את הכלי, וכפי שמובא בארחות רבינו בשם החזון איש כמובא לעיל. והאריך במנחת אשר קורונה שיש מקום להפקיר כלי להיפטר מטבילה בשעת הדחק גדולה. בדרך כלל מדבקה אינה חציצה כל חציצה שהוא במיעוטו של הכלי ולא מקפידים עליו - אינו חוצץ. אם האדם עצמו מקפיד, או שהוא עצמו לא מקפיד אך רוב בני האדם מקפידים - הרי זה חציצה (עי' רמ"א יו"ד קכ יג, ערוך השולחן רב ג, וכך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א). נראה שרוב העולם לא מקפידים להוריד את המדבקה של צנצנת קפה או של בקבוק יין. ובפרט שבנידון שלנו יש צדדים נוספים להקל כנ"ל, ולכן ודאי שיש להקל בכך. שאלתי על כך את הגר"א נבנצל שליט"א אם צריך להוריד מדבקות לפני הטבילה, ואמר לי שתלוי אם מקפידים על המדבקה. אמרתי לו שלהבנתי לא מקפידים להוריד מבקבוק היין שרוצים להפוך לבקבוק מים, ואמר שאם כן לא צריך להוריד את מדבקה.