קראתי בספרים של הרבנים מונק ושטיינזלץ וראיתי שיש כל כך הרבה מה לכוון בתפילה. כוונתי כמו שהם כתבו (לפחות בברכת אבות עשיתי ככה) זה לוקח לי המון זמן וכל פעם אני מפסיד "קדושה"! מה אני יכול לעשות??? הרי אני לא יכול כל פעם לצאת ידי חובת "קדושה" לפי הכלל "שומע כעונה" כי הכלל הזה הוא רק בדיעבד, לא?

המאריך בתפילתו מתוך שהוא מרבה בכוונות אינו צריך לקצר כדי להספיק לומר קדושה עם הקהל. שהעוסק במצווה פטור ממצווה אחרת, וכיוון שהוא עוסק בתפילת עמידה אינו צריך לתכנן כיצד לומר קדושה.