הרמב"ם בהל’ גירושין מגדיר את הרצון הפנימי של האדם וכותב "לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו" אני שואל אם דברי הרמב"ם תקפים גם אם מדובר באדם כמו ועננו שהוא מצהיר שאינו רוצה שום קשר עם הישראליות (התנצר, לא מדבר עברית ופועל כנגד המדינה). והרמב"ם במפורש אומר "רוצה להיות מישראל" ומתוך כך הוא מעוניין לעשות את המצוות אני שואל את השאלה כשאלה בהל’ גיטין כי אמנם באופן מחשבתי יש לומר שניצוץ נשמתי קיים בכל יהודי "באשר הוא שם".

נראה שגם לפי הרמב"ם וענונו הוציא עצמו מכלל ישראל, ואין לומר שרצונו הפנימי לעשות מה שחכמים אומרים לעשות. בנוסף לכך יש לדעת כי כמה ראשונים חלקו על הרמב"ם, וסוברים שזה "גט מעושה" כלומר גט פסול, ולמעשה אין נוהגים כמותו.