אני מאמינה לגמרי בקיום ה’, ובגדולתו ועוצם ידו. אבל מה שאני לא מבינה זה למה אני צריכה כל הזמן לשבח אותו "כמה אתה גדול כמה אתה כביר,כמה הוא גדול, כמה הוא כביר", הרי, לו כמובן זה לא עוזר, ולי זה גם לא עוזר, אני מאמינה בקשר של קיום מצוות לאמונה אבל, זה לא אותו הדבר. אני גם תוהה בקשר לקטע "תתברך לנצח יוצר משרתים..." לפי מה שאני מבינה, הוא בא להגיד שה’ ברא אותנו בשביל לעבוד אותו, וזה לא נשמע לי נכון כי ה’ הוא לא כמו ילד קטן שאומרים לו "אתה ילד טוב" אז הוא מחייך ומאושר כל היום?

שלום רב: השאלות שלך נכונות ומציקות. את בודאי מתקשה להתפלל בהתלהבות שהרי את לא מבינה את הרעיון המרכזי של התפילה. יש ספר שממש עוסק בשאלה זו בהרחבה. קוראים לו תפלת ישרים. הוא נכתב על ידי הרב אלי אדלר. העיקרון בתפלה הוא שאנו לא מתפללים בשביל הקב"ה. הוא באמת לא צריך את התפילות שלנו. התפילות הם העבודה על הלב שלנו. הדרך שלנו להיות טובים יותר מוסריים יותר ובשלים להיות שלמים יותר בכך שאנו פונים לדבר השלום והטוב שיש בעולם. הקב"ה הוא מקור כל החיים והוא כולל את כל הדברים הכי טובים שיש במציאות. המחשבות שלנו בטוב הזה גורם לנו להיות יותר קרובים לרעיונות ומציאות של הטוב הזה. הדברים עמוקים ודורשים הסברה רחבה מאד. אני ממליץ לך על הספר הנ"ל.