מכרה שלנו היא אישה שעוזרת רבות לאנשים בהאזנה לבעיותיהם ובעזרה בפתרון הבעיות, אישה יראת שמיים. אולם היא טוענת שבדורנו יש להתקרב ל-ד’ באופן אישי ובלתי אמצעי, ואחת הדוגמאות היא פתיחה בתנ"ך, כלומר: פותחים בתנ"ך באופן אקראי, ושם מחפשים את התשובה. היא עושה זאת הרבה, לעצמה וגם לאנשים אחרים, בשאלות גדולות וקטנות. אשמח לקבל את דעת הרב לגבי דבריה על קרבה לד’, ולגבי השאלה העקרונית של פתיחה בתנ"ך.

כתוב בתורה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". מעבר למצוה הידועה בפסוק, שאין לתור אחר מחשבת הלב והעיניים, מבאר הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו לתורה, שכוונת הפסוק היא שאדם לא יסלול לעצמו דרכים חדשות בעבודת ד'. לא יתכן שכל אחד ימציא לו דרך, וצריך לבדוק כל דרך "חדשה", האם היא תואמת את הדרכות חז"ל. וכבר הרחיב בדיבור בנושא זה ר' יהודה הלוי בספר"הכוזרי", שאדם לא יכול לקבוע לפי דעתו מהי הדרך הרצויה בעיניי הבורא. למעשה, נראה לי שאין לשיטה זו של פתיחת התנ"ך סימוכין בחז"ל, ולכן אין לעשות זאת.