אתמול אחד הבוגרים בסניפינו העביר שיעור על מה בעצם אנו נאבקים במאבק של א"י, על מה היה מאבק עמונה, על מה היה מאבק גוש קטיף ועל מה כל המאבק יהיה נגד תכנית "התכנסות" (שתחרב בע"ה), ואמר כי עצם המאבק, הוא על כבוד שמיים, לצאת נגד כך שמחרפים שם שמיים, אנו יוצאים נגד חילול ה’ שנגרם בכל המאבקים. אז נכון שא"י חשובה, ונכון שאנו יוצאים בשם תורת ה’- וגם זה חשוב מאד, אבל מדוע אין אנו יוצאים בהכרזה של ממש, שאנו יוצאים להגן על כבודו של ה’ יתברך, מדוע אנו שמים כ"כ דגש על א"י ולא על כבוד ה’ שמתחלל כ"כ? אשמח לקבל תשובה- מדוע אין במודע של רוב הציבור הדתי שהוא יוצא להלחם בשם ה’ ולהגן על כבוד שמיים, אבל יש במודע דברים אחרים כמו א"י וכו’? ( וח"ו שלא ישתמע מדבריי שא"י לא חשובה...)

בכל הדור האחרון השלב הראשון של הציונות היה ללא קריאה בשם ה'. על כך היה ויכוח חריף בין גדולי התורה האם כלל יש ערך להתיישבות בארץ ללא הדגשה שהכל נעשה בשם ה'. ההכרעה של הרב קוק היה שיש ערך לכל כוח חיובי שמתגלה באומה גם אם הוא נאמר בשם ה'. עתה לדעתי אנו בשלב חדש שבו אנו חייבים להדגיש שכל הטעם בכל התיישבותנו הוא נובע מהקשר שלנו לה'. לאט לאט אנו משנים את השפה שלנו ואנו יותר קוראים בשם ה'. אולם גם זאת צריך לדעת כיצד לעשות. הקריאה בשם ה' צריכה להיות ב"לישנא דאינשי" כלומר בשפה שהיא מבוארת לאנשים. כשמדובר על דיבור בתוך הציבור שמאמין בה' ובתורתו זה יותר פשוט כיצד לקרוא בשם ה'. הקושי הגדול כיצד לקרוא בשם ה' באזני כל בית ישראל קריאה שהיא תעשה איזה רושם אם לא עתה אזי בעתיד. זה קשה יותר. בכל אופן דעתי שגם בקשר להסברה לציבור הרחב יש להדגיש את הערך לכל מה שאנו עושים. הערך אינו אנושי. עם ישראל הוא לעם כשאר העמים וארץ ישראל אינה ארץ כשאר ארצות. אנו לא נלחמים על המולדת שלנו אנו נלחמים על הסגולה המיוחדת שיש במקום הזה ארץ שהיא ארץ הנבואה והמוסר.