1) מה מדרגת אנשים שלא יכולים לשמוח, כגון מי שלא חונך לכך בילדותו וסובל כל ימיו ובכל זאת משתדל לקיים מצוות ביחס למי שחונך ושמח כל ימיו? 2) האם הרחמנות מספיקה לכאלה אנשים לצורך תיקונם ומה בכלל התיקון שלהם בעוה"ז?

כמו לגבי כל נושא כך בנוגע למידות אנו מאמינים שיש בחירה חופשית. יתכן שאתה מזהה נכון שלא הרגילו אותך למידת השמחה. אולם אין זאת אומרת שלא תוכל לשנות את עצמך בנושא זה. האם אתה שמח או לא זה לא גזירה משמים. נכון שבנוגע למידות ההרגלים מהילדות הם מאד משמעותיים. אולם היום אתה בן ארבעים ושש. מידה טובה גדולה ממידת פורענות פי חמש מאות. [כך בחשבון פשוט הקב"ה זוכר עוונת עד לדור רביעי ואילו זכויות האו זוכר לאלפיים דור. זהו יחס של אחד לחמש מאות]. ההרגלים שלך נקבעו אצלך על ידי מאות ואלפי מעשים. עתה בידך לעשות מעשים הפוכים למה שהתרגלת. במקום לשים לב למה שאין שים לב למה שיש. במקום להיות קמצן בחיוכים תהיה פזרן בהם. במקום לדבר בביקרת תדבר דברי אהדה. כל מעשה אחד שלך הוא כנגד חמש מאות מעשים הפוכים למידת השמחה. אתה יכול תוך שנה שנתיים לעשות משקל נגד לכל מה שנקבע אצלך בנפש כדברים שהם כחומה כנגד מידת השמחה. מלבד זאת אדם שרוצה לשנות ולחזור למקור הראשוני וכפי שהוא נברא בתחלתו הקב"ה עוזר לו. [אני מניח שכילד קטנציק גם אתה היית שמח. זאת עד שבאו מבוגרים והורידו לך את שמחת החיים] כך שהייתי ממליץ לא לשאול כיצד חיים ללא שמחה אלא כיצד נהפכים להיות אנשים השמחים בחלקם. בהצלחה בשמחה ובמאור פנים.